ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שימוש בזוי בלחם - המשך | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י מרחשון תשס"ה

שימוש בזוי בלחם - המשך


הרב אליעזר מלמד

שאלה:
ראיתי במסגרת ההלכה היומית תשובתכם בנושא "שימוש בזוי בלחם" לפיה רק לתימנים מותר להשתמש בלחם לשם ספיגת שמן מהג’חנון למרות שזה פוסל את הלחם מאכילה. שמעתי מהגר"ע יוסף, שהשליו במדבר היה כל כך שמן, עד שבהכנתו שמו תחתיו עשר כיכרות שיספגו את השומן, וגם אז לא היה ניתן לאוכלו אלא עם לחם אחר. אם כן, לכאורה השימוש בלחם לספיגת שומן מנהג ישראל הוא. בכל אופן בארץ, שיש קיבוץ גלויות ומזה זמן מה שבני כל העדות מכינים גם מאכלים של עדות אחרות, אולי יש מקום להרחיב את ההיתר של הרב לכל הקהילות, ש"מדקדקים הם ישראל בעונג שבת"?

תשובה:
לעניות דעתי ראוי שכל העדות יזהרו בכבוד הלחם, שכן ישנו איסור כללי "בל תשחית" - שלא להשחית דבר מועיל. וככל שהדבר חשוב יותר, כך צריך להיזהר יותר שלא להשחיתו. ובמיוחד יש להיזהר מהשחתת מאכלים, ועוד יותר להיזהר מהשחתת לחם, שהוא עיקר מזונו של האדם.
ולכן הזהירו חכמים שלא להעביר כוס מלאה במשקה מעל לחם, שמא ישפך מן הנוזל שבכוס על הלחם, וימאיסנו מלהיות ראוי לאכילה. וכן אין לסמוך ללחם כלי שעלול להיות מלוכלך, כדי שלא לפגום את הלחם. וכן הדין לגבי כל שאר המאכלים, שאין לעשות דבר העלול לפוגמם ולהשחיתם (ברכות מ, ב; שו"ע או"ח קעא, א).
לגבי לחם הוסיפו והזהירו שלא לזלזל בכבודו, ולכן אסרו לזרוק לחם ממקום למקום. ואף שלגבי מאכלים אחרים הדין הוא, שאם אין חשש שיימאסו, מותר לזורקם. למשל, מותר לחלק שקדים ורימונים על ידי מסירתם בזריקה. וכן ישנו מנהג בהרבה בתי כנסת, שזורקים מעזרת נשים סוכריות בעת שהחתן עולה לתורה, ואין בדבר איסור, מכיוון שהסוכריות עטופות בנייר ואין חשש שמא על ידי הזריקה יימאסו. אבל לגבי פת הדין שונה. שאפילו על גבי שולחן נקי אסור לזורקה. ואף שאין חשש שמא תימאס בזה, מכל מקום מאחר שהפת היא עיקר מזונו של האדם, יש לנהוג כלפיה בכבוד, ולא לנהוג בה מנהג זלזול ולזורקה, שכל המבזה את הפת נראה כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה לעולמו (שו"ע קעא, א).
וכן אמרו חכמים, שהרואה לחם או שאר מאכל מונח על הארץ, אפילו אם הוא ישן ואולי אף מעופש ואין סיכוי שמישהו ירצה לאוכלו, בכל זאת מפני כבודו של המאכל עליו להרימו מן הארץ ולהניחו על גבי מקום גבוה מעט, סלע או עץ וכדומה (ערובין סד, ב; מ"ב קעא, יא).
ואף שלהלכה מותר להשתמש בלחם ככף כדי לאכול דבר אחר, למשל היו שנהגו לאכול דייסה כאשר חתיכת לחם שימשה להם ככף. אבל כל זה בתנאי שלבסוף יאכלו את הלחם ולא יזרקוהו. ואף-על-פי-כן יש שמדקדקים וחוששים להשתמש בפת ככף מפני שיש בזה ביזיון ללחם. ועל כן בכל פעם שהם לוקחים מן הדייסה, אוכלים מעט מן הלחם, וכך הם אוכלים מן הלחם והדייסה ביחד, ואין נראה שהפת משמשת ככלי לדייסה (שו"ע קעא, ג).


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il