רחיצה בתשעת הימים למי שמזיע הרבה

האם הדין שאסור לרחוץ במים חמים זה גם למי שמזיע הרבה מאוד? או שזה המוגדר בהלכה להעביר הזוהמה שגם ביום כיפור מותר לרחוץ, ובתשעת הימים יהיה מותר במים חמים?

לשואל, שלום! מי שמזיע מאוד מותר לו להתרחץ, אך לא במים חמים אלא במים קרים או פושרים, כך שאינו נהנה מהרחיצה אבל גם לא סובל ממנה (הוראת מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, מובא ב'מקראי קודש' מאת הרב הררי, פי"ד ס"ב, וכן דעת הרב וואזנר שליט"א, שבט הלוי ח"ז סי' עז, והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, 'צהר' ב תשנ"ח עמ' עד). ואם מסיבה כלשהי יש צורך דווקא במים חמים לשם הסרת הזיעה והלכלוך - הדבר מותר. זוהי הפסיקה המקובלת לפי הידוע לי, ויש מחמירים או מקילים יותר. הרחבה: ההשוואה שלך להיתר הרחיצה בתשעה באב וביום הכיפורים להעביר את הזוהמה אכן במקומה, אבל לא ברור לגמרי מן המקורות האם הדבר מתיר גם רחיצה במים חמים. מלשון הגמרא (יומא עז ע"ב) על יום הכיפורים, שמי שמלוכלך בטיט ובצואה "רוחץ כדרכו ואינו חושש", משמע לכאורה שהדבר מותר אפילו במים חמים. והטעם לכך, שמה שנאסר הוא רחיצה לשם תענוג, אבל כאשר הרחיצה נועדה רק לשם ניקיון, מותר לעשותה כדרכה. וכך מפורש במרדכי (תענית סי' תרלט) לגבי אבלות יחיד על כל פנים, שכתב: "מטונף שרי לרחוץ אף ביו"כ וגם בט' באב אם מלוכלך בטיט וצואה מותר... וכן באבל מותר לרחוץ אפילו בחמין מן הלכלוך ולרפואה", ולא ברור האם המילים "אפילו בחמין" מוסבות גם על ט' באב ויוה"כ שהזכיר קודם לכן. לעומת זאת באחד מאחרוני הראשונים, ה'אהל מועד' (שער ר"ה ויוה"כ, דרך ג נתיב ה), נאמר: "ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה מותר לרחוץ בצונן". אם נרצה לתאם בינו לבין המרדכי, צריך לחלק בין אבלות יחיד לבין ט' באב ויוה"כ, כשם שמצאנו שרחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן מותרת באבל (יו"ד שפא ס"א) ואסורה בת"ב ויוה"כ. אכן, בילקוט יוסף (אבלות סי' יח,ב) כתב לגבי אבלות יחיד: "אם היה מלוכלך בטיט וכדומה, רוחץ כדרכו ואפילו בחמין" (בטור יו"ד סי' שפא הוזכרה רחיצה בחמין לגבי מי שיש לו ערבוביה בראשו, אך שם לכאורה זהו צורך העניין). לאור מסקנה זו, מסתבר שמנהג איסור הרחיצה בתשעת הימים איננו חמור מאבלות יחיד, שהרי רחיצת פנים ידים ורגלים בצונן מותרת בימים (משנ"ב סי' תקנא ס"ק צד). אם כן יוצא שמי שמלוכלך מותר לרחוץ בימים אלו אפילו בחמים. אכן, כך מפורש בערוך השולחן (או"ח סי' תקנא סעיף לז): "וכל שכן מי שאינו נקי בגופו דמותר לו לרחוץ אפילו בחמין כדי שיהיה נקי"; אך ב'פסקי תשובות' (אות מח הערה 245) הבין שכוונתו שהוא זקוק למים חמים דווקא כדי להתנקות, אבל בזיעה בדרך כלל אין צורך בחמים. מסתבר שהפוסקים הנ"ל שהורו שהמזיע מאוד ירחץ במים קרים או פושרים אמרו זאת מפני שהמושג של "מזיע מאוד" אינו מוגדר כל צרכו, ואם נשווה אותו לגמרי ל"מלוכלך בטיט" ונתיר את הרחיצה בחמים הדבר עלול לבטל לגמרי את איסור הרחיצה בימינו. הסייג למים קרים או פושרים מבטיח שהרחיצה תצטמצם למה שנצרך ולא לשם תענוג.