שתי שאלות: שאלה ראשונה: האם יש עניין בהכנסת ס"ת לבית הכנסת בראש חודש אלול? שאלה שניה : בבית הכנסת שאני מכניס ס"ת ובו אני מתפלל ,הכניסו ס"ת לפני כחודש , וס"ת יוצא כל שבת במשך שנה, זאת הבטחה של הגבאי לבעל הס"ת . שוחחתי עם הגבאי הוא הבטיח לי בהסכם כי הס"ת יוצא כל יום שני במשך כל השנה, ובראש חודש ובחגים. האם זה מספיק , או רצוי וחובה שיצא כל שבת במשך שנה כי זה מעין הגהה ובדיקת ס"ת. או שעדיף להכניסו לבית כנסת אחר שבו אני לא מתפלל ויצא כל השנה בשבת, מה עדיף? אולי יש לכבוד הרב רעיון נוסף . תודה ותזכו למצוות

לשואל, שלום! בוודאי דבר טוב וראוי לפתוח את חודש הרחמים והסליחות בהכנסת ספר תורה. זהו גם התאריך שבו עלה משה רבינו להר סיני בפעם השלישית למשך ארבעים יום, ובהם קיבל את הלוחות השניים. אם כן, התאריך מתאים מאוד לשמחה של קבלת תורה. העובדה שלא יקראו בספר במשך השנה הראשונה איננה צריכה למנוע את הכנסת הספר: זהו מנהג שאיננו חובה, ובימינו המנהג איננו עומד באותה דרגת חשיבות כבעבר, אם נתת את הספר להגהת מחשב (בנוסף להגהה אנושית). מעבר לכך, ניתן להציע שבתום השנה לקריאת הספר הקודם יתחילו לקרוא בספר שלך למשך שנה שלמה, ובכך יהיה קיום למנהג למרות שאין זו השנה הראשונה מאז הכנסת הספר אלא השנה הראשונה לקריאה בו. בכל זאת, אם לבית הכנסת השני הספר נחוץ יותר - יש בכך עדיפות. הרחבה: מנהג זה של קריאה בספר חדש במשך שנה מובא בספר 'לקט יושר' (מאת תלמיד המהרי"ל, מאחרוני הראשונים, ח"ב עמ' נט עניין ב): "וזכורני כשכותבין ס"ת חדשה בניאושטט... ובאותו ס"ת קורין בו בכל שבת שנה תמימה, ואחר כך קורין בו כסדר שאר ס"ת". לעומת זאת רבי חיים פאלאג'י (שו"ת לב חיים ח"ג סי' מג) מזכיר מנהג אחר, שבספר חדש קוראים בארבע השבתות הראשונות מאז שהובא. ויש שנהגו לקרוא בו רק בשבת הראשונה (ראיתי מובא בשם ילקוט מעם לועז). הנימוק העיקרי למנהג הקריאה במשך שנה הוא, כפי שכתבת, שיש בכך הגהה טובה לספר. כך כתב ב'נהר מצרים' (הל' קריאת ספר תורה בשבת, אות טז): "והתועלת הצומחת מהמנהג היפה הלזה, יען החוש והניסיון עדים שאין לך הגהה ובדיקה מעולה לס"ת... כהקריאה של הש"ץ בס"ת בשבת... ועיניו יראו כרגע אם יש בו פיסוק ודיבוק, ואם יש חסרות ויתרות בהיות שהקהל אזניהם קשובות להש"ץ תיכף ומיד ירגישו אם יש איזה תיבה חסרה... ופה מצרים... עוד לא נתפשט לגמרי המנהג הנעים הזה, רק באיזה בתי כנסיות ולא יותר, והרבה טרחנו להסבירם יופי המנהג הלזה להציל את הקהל ממכשול לברך על ס"ת חדש, שעל הרוב איננו בחזקת בדוק חזקה ודאית, ואין לסמוך על המגיהים". מכיוון שזהו הנימוק למנהג, מסתבר שבימינו, כאשר הספרים עוברים הגהת מחשב בנוסף להגהה אנושית, הספר אכן "בחזקת בדוק בדיקה ודאית", ואין כל כך צורך בבדיקתו על ידי הקריאה. ראיתי גם בשו"ת 'ניר לדוד' (סי' ר), שכתב ש"עיקר הקפידא אינו תלוי בזמן, דהיינו שנה ראשונה, אלא הקפידא לקרות בו כל התורה במוקדם האפשר". אם כן, אין כל מניעה לחכות שנה עד שיקראו בו, והעיקר הוא שבתקופה הראשונה לשימוש בספר הקריאה תקיף את כל התורה.