בירור בעניין היושב מול המתפלל

בס"ד לכבוד הרב! בשו"ע סימן קב סעיף א כתוב: "אסור לישב בתוך ד"א של מתפלל, בין מלפניו בין מן הצדדים ובין מלאחריו צריך להרחיק ד"א... ויש מי שאומר (דעת האוהל מועד) דהני מילי מן הצד, אבל כנגדו אפילו כמלוא עיניו אסור אפילו עוסק בקריאת שמע". במ"ב ס"ק ט: "ועיין בפר"ח שפסק כדעה קמיתא דאין חילוק בין מלפניו ובין מן הצדדין. ושארי אחרונים כתבו שטוב להחמיר כדברי היש מי שאומר". שתי שאלות לרב בהבנת הדברים האלו: א – האם כל הדיון הוא ביושב פנים אל מול פנים (פני המתפלל מופנות על עבר ארון הקודש, ואותו אדם היושב, גבו אל עבר ארון הקודש ופניו אל עבר המתפלל), או אף באדם היושב באותו כיוון (פניו אל ארון הקודש ואחוריו אל המתפלל)? ב – אם נחשוש,כדברי המ"ב, לדעת האוהל מועד, איך אפשר לעשות בתי כנסיות כשלנו עם ספסלים? והרי אם הציבור סיים תפילת עמידה, ואחד מאריך בתפילתו, כל מי שבקו ישר מאותו אדם מאריך ועד קיר בית הכנסת (שהרי כתב כמלוא עיניו) יצטרכו לעמוד עד שיואיל בטובו לסיים את תפילתו? אשמח לתשובה

א. זה לא משנה פנים אל פנים או גבו אליו, גם גב אל פנים אסור. ב. הגבאים צריכים לומר שמי שמאריך בתפילה יתפלל בצד. אותו אדם מכשיל את הרבים.