שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • חינוך ילדים

פשרנות דתית ביישוב קטן

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

ד מרחשון תשס"ה
שאלה
אנו משפחה עם ארבעה ילדים ביישוב קטן. ביישוב מתגוררות משפחות שומרי תורה ומצוות. אנו תורמים הרבה לחינוך ביישוב באמצעות הקמת חוגים ושיתוף הנוער במעשי חסד. פעמים רבות אנו נתקלים בבעיה ודווקא כאשר אנו מנסים לתרום להתחזקות תורנית. או אז נשמעים קולות נגד וביקורת וטענות כגון "אנחנו כאן לא יישוב חרדי". למשל כשדיברנו בנושא הפרדת סניף בני עקיבא בין בנים לבנות קמה זעקה, ש"הדבר יפגע במרקם התרבותי חינוכי של המקום", שאין כל צורך בהפרדה ושוב האמירה החוזרת ש: "אנחנו לא חרדים". מדוע זה קורה? הרי מדובר בדתיים. מה ניתן לעשות כדי להחליש את ההתנגדות? אמרו לנו מספר רבנים שלא צריך לדבר ב"מונחים דתיים" כי זה גורם להתנגדויות וצריך לדבר בשפה "אחרת". אבל מדוע? למה אי אפשר לומר את האמת? הבן הגדול שלנו בכיתה ז’ ובזמן האחרון הוא סובל מהשפלות ובזיונות של ילדים אחרים ביישוב. צוחקים שאין לו טלוויזיה בבית, על כך שפאותיו ארוכות יותר מהרגיל. אפילו שמענו הערה מאחד המבוגרים ביישוב ששאל אותו מתי כבר יגזור את פיאותיו. נשמעים גם קריאות של "דוסים" וכד’. הוא מצטייר כחריג בחברה. כואב לי היחס כלפי בני. כואב לי שהוא סובל. מפריע לי היחס של שומרי מצוות כלפי הדת. יש גם הערות לגבי הלבוש ה"צנוע מדי" של הבנות (למשל גרביים בקיץ). אנו מנסים ומגדלים את ילדינו על פי תורה ומצוות, אבל הדברים קשים מאד. למה הילדים צריכים לסבול כל כך בחברה דתית וביישוב עם אנשים דתיים?
תשובה
הנושא מורכב ואין לו פתרון פשוט. כמה דרכים לפניכם: א. למצוא לילדיכם חברה מתאימה (אם לא בישוב אזי במוסדות חינוך מבחוץ) שבהם ילדיכם ירגישו טוב יותר. ב. לעזוב את הישוב. ג. להתמודד עם המציאות כמות שהיא ולא להתרגש מכל אמירה של כל מאן דהו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il