חגיגה ו. - אמרנו שם שאם קטן חיגר לדברי בית שמאי או סומא לכולם שנתפשט האם יהיה חייב מדין חינוך או פטור שכמו שגדול פטור כך קטן גם יהיה פטור ואמרנו שם למסקנה שכמו שגדול פטור כך קטן ועכשיו לי לא ברור כמה דברים א. הרי אמרנו בדף ב. שאם ניתפשט (הכוונה שיתרפא מתי שהוא) אז יהיה חייב לפי מי שאמר כולם תשלומין זה לזה אז מה פתאום אנחנו אומרים פה שכמו שגדול פטור כך קטן אבל הרי גדול חייב אם נתפשט, אז איך יכול להיות?, צריך להיות קטן חייב מדרבנן ב. המשך של השאלה הקודמת אמרנו שאם נתפשט אז יהיה חייב לפי הדעה של כולן תשלומין זה לזה אבל מה יהיה הדין לגבי מי שאמר כולן תשלומין לראשון? אני חשבתי אולי שבאמת השאלה אולי רק על מי שאמר כולן תשלומין זה לזה, אלא אם כן יש תירוץ אחר ג. ונגיד שבאמת גדול פטור אם באמת גדול פטור אז לא צריך לחדש פה כלום פשוט שגם קטן יהיה פטור אז איזה הוה אמינא היתה אמורה להיות פה ומה הגמרא באה לחדש כי אם היתה הוה אמינא שיהיה פטור הגדול למה שתכתוב שבגלל שצריך לחנך את הקטן?, במה נחנך אותו? בזה שיהיה פטור? תודה רבה

שלום א. כוונת הגמרא בדף ו' היא שכמו שגדול פטור כעת במצב זה שעדין לא נתפשט כמו כן קטן פטור מדין חינוך וכפי שפסק הרמב"ם (הלכות חגיגה פרק ב' הלכה ג') "ואם היה הקטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על פי שהוא ראוי לרפואה שאילו היה גדול והוא כך היה פטור...". ב. שאלת הגמרא היא שאלה עקרונית האם יש חיוב של מצות עליה לרגל וראיה לקטן ולסומא (במקרה עליו דנה הגמרא) או לא וממילא לפי הכרעת הגמרא תהיה ההשלכה ההלכתית אם יש חיוב אזי הוא קיים גם ביום הראשון ואם אין חיוב הקטן והסומא יהיו פטורים לגמרי. ועל כן אין מקום לחבר את הדיון "כולן תשלומין זה לזה או כולן תשלומין לראשון" לשאלה הגמרא אצלנו. ג. התוס' (ד"ה בחיגר) בארו את הספק שבגמרא כך האם נאמר כיון שקטן עתיד להבריא לפני שיהיה גדול ואז יתחייב מדאורייתא אזי גם כעת כשהוא קטן יש לחייבו מדין חינוך או כיון שגדול במצב זה פטור מחובת הראיה קטן גם כן פטור מדין חינוך. במילים אחרות האם אנו דנים לפי המצב בהווה או לפי המצב בעתיד. יום טוב