כל מי שלמד במערכת החינוך הציבורית בישראל יודע שאדם וחווה גורשו מגן העדן כיוון שאכלו מהפרי האסור. הבעיה בסיפור היא שעצם זה שהפירות העץ מעניקים את כוח ההבדלה בין טוב לרע, אומר שאדם וחווה לא יכלו לדעת להבדיל בין טוב לרע לפני אכילת הפרי, ולכן לא ידעו שאי ציות הוא דבר רע. האם אפשר לצפות ממישהו שאינו יודע להבדיל בין טוב לרע להחליט החלטות טובות, מוסריות ושקולות? אני חושב שלא. מעבר לכך, הגיוני שבני אדם שרק נבראו, יעשו טעויות. בני אדם לומדים מנסיון חיים. במיוחד בשלבים המוקדמים של חיינו, אנו לומדים מטעויות. בנוסף, העונש שניתן לאדם וחווה מציג מסרים שגויים ביותר: * העונש על אכילת הפרי האסור לא ניתן רק לאדם וחווה, אלא גם לצאציהם, ובעצם לאנושות כולה. במה פשעה האנושות, גם אם מניחים שאדם וחווה עשו מעשה נורא? * ההתגרות שביצירת העץ האסור מיותרת וילדותית. אם הורים לא רוצים שילדיהם יראו טלוויזיה – שלא תהיה טלוויזיה בבית, או שלא תהיה לילדים נגישות אליה. אם ההורים לא רוצים שלדיהם יתקרבו לאש – הם צריכים להרחיק מהם את האש. אף בן אדם שפוי לא ישאיר את ילדיו ללא השגחה ליד דברים אסורים. ילדים משקפים את הוריהם ואת החינוך שקיבלו. * מדוע יכולת ההבדלה בין טוב לרע מוצגת כדבר רע ואסור?

ב"ה שלום לך. שמחתי מאוד לקבל את שאלותיך היפות, לראות כמה את משקיעה בלימוד פרשיות התורה, ומנסה להבין אותן לעומק. דעי שהתורה כולה מלאה עומקים נפלאים, וככל שאדם זוכה להיכנס יותר לעומק של הדברים, כך הוא זוכה לחשוף יותר את הגדלות של התורה, ואף זוכה לינוק יותר אוצרות מאותו האוצר הנפלא שאבינו שבשמים נתן לנו. מטבעם של הדברים, שבמסגרת זו לא אוכל להקיף את הנושאים הגדולים שאת מעלה, אלא רק לגעת בקצרה, שכן הם דברים גדולים וחשובים, ולכן אני מאוד מציע לך למצוא מסגרת שבה תוכלי להמשיך להתבונן בדברים, למוד אותם ולהרחיב בהם, מתוך המקורות השונים של גדולי עולם. אם תרצי אשמח לעזור לך למצוא מסגרת מתאימה ובה תוכלי לקבל המון דברים נפלאים. וכעת, אל השאלות שלך. דעי שפרשיה זו שאת מעלה היא פרשיה מופלאה מאוד, שעל ידי השאלות שלך אנו זוכים להגיע לעומק של הדברים, ולגלות את היסודות של כל העולם שלנו. כן, פרשיה זו טומנת בחובה המון דברים עמוקים ונפלאים, שאנו כיום חיים אותם, ועל ידי ההתבוננות בדברים נוכל להשפיע על כל החיים שלנו. בפרשיה זו יש את היסוד לחטאים ואת היסוד להבין את הגורמים שלהם ואת הדרך להגיע אל התיקון שלנו ושל העולם כולו. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן נפלא, ממש שלם בהמון פאר ואורגניות נפלאה. ובחיר הבריאה היה האדם, שהוא היה צלם אלוקים, ממש עליון וקדוש מאוד. הוא היה בדרגה נפלאה של נבואה, שממש דיבר חופשי עם ה', וחי ברמה רוחנית מאוד גבוהה. ברמה הזו לא היה חסר לו כמעט דבר. אלא שבכל זאת דבר אחד משמעותי היה חסר - הבחירה החופשית. הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל כתב שאחד מהיסודות הגדולים ביותר בעולם זה הבחירה החופשית. הבחירה החופשית נותנת משמעות למעשים שלנו. כאשר אנו נתבונן נבין שהיסוד של המעשים הוא גילוי הרצון. כאשר אדם עושה מעשה בלא כוונה ובלי תשומת לב, המעשה חסר המון. ומצד שני, גם אם אדם יתן מתנה קטנה אם הוא יעשה זאת מכל הלב, הדבר ישפיע המון וישאיר הרבה יותר רושם. לכן, חובה הייתה לאפשר בחירה חופשית, לתת לאדם אפשרות שלא לשמוע לה', שלא לשמוע לאמת הגדולה שלו. ולשם כך ניתנה לו הבחירה החופשית. הקדוש ברוך הוא נתן אפשרות לאדם לחטוא, כדי שהאדם יתגבר ועל ידי כך הוא יגלה עד כמה הוא שיך אל הקודש, עד כמה יש בו אוצרות נפלאים. אלא שהאדם בגד בעצמיות שלו והלך אחר התאוה. אמנם לא רק תאוה הייתה כאן, אלא חיפוש להיפרד מה', להיות עצמאי, להיות חי בעצמו עם דרך של עצמו. בכך האדם חטא, החסיר את העולם ואת עצמו. במצב זה הוא יצר מציאות חדשה של ירידה בעולם. הירידה הזו גרמה לעולם להגיע למקום שממנו צריך לעבוד כדי לחזור למקום האידאלי, וכל הדורות אנו עובדים להחזיר את העולם אל המקום האמיתי שלו. במצב שלנו אנו רואים את הטוב והרע כאפשרות בחירה וממילא ביתרונות שלו, אך אנו מבינים שזה מצב בדיעבד, שאינו אידאלי. לכן, אנו צריכים להוציא מאיתנו את הרע ולהגיע למצב שבו אנו חוזרים להיות רק טובים, רק שלמים. אלו הדברים על קצה המזלג, וסליחה שאני חייב לקצר, אשמח לעזור עוד בכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.