מה עניין יומיים ראש השנה ומה שונה ראש השנה מיום טוב שני של גלויות?

הגמרא במסכת ביצה דנה על שני ימים טובים של גלוית, שטעם הדבר הוא כי לא ידעו באיזה יום קידש בית הדין את החודש ולכן עשו יום אחד נוסף מספק. ברור שאחד הימים הוא קודש והשני הוא חול, אך מכיוון שלא יודעים איזה מהם קודש עושים את שניהם יו"ט. ולכן ביצה שנולדה ביום הראשון מותרת בשני. אולם בראש השנה שני הימים הם קודש. בארץ ישראל ביום של ראש השנה לא ידעו מתי קידשו את החודש, ולכן איפה שהיה בי"ד עשו יום אחד ואיפה שלא ידעו עשו שני ימים. פעם אחת לא הגיעו העדים ולא קידשו כמו שצריך, ובעקבות כך גזרו שבכל המקומות יעשו יומיים ראש השנה. לכן בראש השנה שני הימים הם קודש, אלא שהראשון מדאורייתא והשני מדרבנן, לכן בשונה משאר המועדים, ביצה שנולדה ביום טוב הראשון אסורה ביום טוב השני, ולכן גם אין לעשות הכנות כלל מיו"ט ראשון לשני. רוב הראשונים (רי"ף, רא"ש ורמב"ם) פוסקים שבארץ ישראל עושים יומיים והם כיומא אריכתא. לבעל המאור יש שיטה יחידה שבארץ ישראל עושים ראש השנה רק יום אחד כמו בשאר הימים הטובים, אך אין הלכה כמותו. לעניין ברכת שהחיינו- נחלקו הראשונים האם יש לברך שהחיינו בלילה השני של ראש השנה. הרמב"ם סובר שאין לברך והמחבר מכריע לברך. כדי לחוש לשיטת הרמב"ם ראוי שיהיה פרי חדש בלילה השני של ראש השנה וכך יהיה אפשר לברך שהחיינו לכולי עלמא. יומיים יו"ט זה רק לחומרא אבל לא לקולא, לכן אסור לבשל ביו"ט ראשון לשני, כי הראשון מהתורה והשני מדרבנן. עירובי תבשילין- השנה יו"ט שני חל ביום שישי, וכדי לאפשר לבשל מיום שישי לשבת צריכים לשים ערובי תבשילין. שמים לחמניה או ביצה ואומרים שעל ידי זה יהיה מותר לנו להכין אוכל לשבת. מבחינה רעיונית- השפת אמת מסביר למה עושים בחו"ל כל חג יומיים, מפני שבחו"ל לוקח לאדם יומיים להבין את עצם החג. כך נראה גם לעניין ראש השנה, אנחנו בארץ והמשפט בשמים ולכן אפילו בארץ ישראל אנחנו צריכים יומיים כדי להבין את ההתעלות שבחג הזה.