בס"ד לכבוד הרב שלום השליח צבור עושה מאמץ ככל יכולתו על מנת לא לנתק את הרגליים זו מזו בעת ה"כורעים ומשתחווים" שבחזרת הש"ץ, אולם מצינו שביום חול או בשבת כאשר השליח צבור הוא כהן, הוא כן מנתק את רגליו ומסתובב כלפי הצבור לברכת כהנים, וזאת אפילו אם יש כהנים נוספים. אז אם בלקסיקון של שליחי הצבור קיים מוסג של ניתוק הרגליים, מה מקומה של הקפדה זו בחזרת הש"ץ בראש השנה? בכבוד רב

לשואל, שלום וגמר חתימה טובה! הדבר ברור שלכתחילה יש להימנע מכל תזוזה מיותרת בתפילת העמידה ובכלל זה בחזרת הש"ץ. התזוזה בברכת כהנים נובעת מחוסר ברירה, הן כדי לעקור רגליו ולו מעט בברכת "רצה" (עיין סי' קכח סעיפים ח, כ) והן מפני שהכרחי שהש"ץ הכהן יעמוד עם הפנים אל הקהל. אכן, דין זה שכהן המשמש כשליח ציבור מסתובב כלפי הציבור בברכת כהנים שנוי במחלוקת: בשולחן ערוך (סעיף כ הנ"ל) כתב שהש"ץ צריך לעזוב לגמרי את מקומו ולעלות לדוכן למקום שבו עומדים שאר הכהנים, כדי שיעמוד מול הציבור (נראה שהוא מדבר על בתי כנסת בנוסח עדות המזרח, שבהם מקובל יותר ששליח הציבור נמצא במרכז בית הכנסת, ואם יסתובב כלפי הקהל יהיה חצי מהקהל מאחוריו). אך כתב שלאחר מכן עדיף שמישהו אחר ימשיך את ברכת "שים שלום" מאשר שהש"ץ ילך בחזרה למקומו, ועל כך נחלקו אחרונים (עיין במשנ"ב ס"ק פא). לעומתו, בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רלז) כתב שעדיף במידת האפשר למנוע לגמרי את תנועת שליח הציבור, ואף הציע שהש"ץ יישאר במקומו וכל הציבור יתקדם אל מעבר אליו, אם הדבר אפשרי (גם הוא מדבר כנראה על בתי כנסת בסגנון הנ"ל). לעומת זאת בבתי כנסת שבהם הש"ץ עומד קרוב לארון הקודש, די בכך שיסתובב כדי שיעמוד עם הפנים לקהל, ומחוסר ברירה זה מה שעליו לעשות. לעומת זאת בהשתחויה בימים נוראים לכתחילה רצוי להישאר באותו מקום. בעניין זה נחלקו הראשונים על הגמרא (ברכות לא ע"א): "כך היה מנהגו של רבי עקיבא: כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור; וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה? - מפני כריעות והשתחויות", האם נהג כך גם תוך כדי תפילת העמידה, למרות שינוי המקום (תוספות שם), או שהיה זה רק בתחנונים שלאחר התפילה (רא"ש ורבנו יונה שם, וכן פסק השו"ע, ראה מ"ב סי' קד סק"ט).