מה עמדת ההלכה לגבי צמחונות וטבעונות? האם זה לא מוסרי לאכול חיה בגלל החשק שלנו לבשר או דגים, במיוחד שאנו עדים היום לתופעות רבות של התעללות בבעלי חיים בכדי שיהיו טעימים יותר לאכילה, כמו עופות וכו’, והתעללות בתרנגולות, למשל, בכדי שיטילו ביצים בקצב רב יותר?

צמחונות וטבעונות - התורה התירה לנו את בעלי החיים לאכילתנו, כפי שנאמר לנוח אחרי המבול: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט, ג). וכך נאמר מאוחר יותר לעם ישראל: "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב, כ). אכילת בעלי החיים הוגבלה, אמנם: לגויים נאסר "אבר מן החי", אכילה מבעל החיים בעודו חי, ואילו לישראל נאסרה גם אכילת הדם, "כי הדם הוא הנפש" (ומכאן הצורך למלוח את הבשר), ויש לכך ביטוי במצוות נוספות (שחיטה, כיסוי הדם, ועוד). אך העיקרון הבסיסי הוא שהדבר מותר. ולא רק שהוא מותר, אלא גם מצווה לעיתים: באכילת קרבנות, ובפרט קרבן פסח שחובה על כל ישראל לאכלו, וגם בשמחת יום טוב. יש יחידי סגולה שנהגו בצמחונות, או הורו שזוהי הציפיה לעתיד לבוא, מעין הנבואה בישעיהו (יא, ז): "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן", כלומר, אפילו בעלי החיים הטורפים יפסיקו לטרוף (על כך ב'חזון הצמחונות והשלום' מאת הראי"ה קוק זצ"ל). ברם, זוהי מדרגה מיוחדת שמתאימה למי שסולם הערכים שלו מיוצב כהלכה, בחיים שלמים של קדושה וטהרה מתוך הבנת ערכם האמיתי של חיי האדם, ללא טשטוש המדרגות בין האדם לבעלי החיים. כזה היה, למשל, "הרב הנזיר", הרב דוד כהן זצ"ל (אביו של הרב שאר ישוב הכהן שליט"א, רבה של חיפה), שהיה צמחוני וכל אורחותיו התאפיינו בעדינות אין קץ. רק מי שסולם הערכים התורני שלו בנוי כהלכה, חי חיי קודש ויחסו לבני אדם מתאפיין בעדינות יתירה, מתאים להנהגה מיוחדת כזו. לצורך השימוש בבעלי החיים הותר גם לגרום להם סבל מסוים, באופן מידתי המשקלל את מידת הסבל עם הצורך של בני האדם בסבל זה, ואסור להתאכזר לבעלי חיים ללא כל צורך (עיין בגמ' בעבודה זרה יח ע"ב ורש"י ד"ה קיניגון; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת יו"ד סי' י). לכן, מגדלי התרנגולות צריכים למצוא את הדרך להתפרנס בכבוד תוך מזעור הפגיעה בתרנגולות, אבל אם זהו "הכרח שלא יגונה" - הוא מותר. אם יש מקרה ספציפי של התעללות מיותרת - אכן ראוי שלא ליהנות מפירותיה.