סליחה אך לא הבנתי את ההגיון התורה מצווה אותנו "ועשית הישר והטוב", אם מוכר כתב בטעות מחיר אחר אז נחייב את בעל הבית להפסיד כי כך החוק אומר? היכן הדרך ארץ? היכן הנעימות? דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. חוקי המדינה גם מתירים הרבה דברים אחרים האם נעשה גם אותם כי אלו חוקי המדינה? חג שמח ומלא בטוב :)

א. כפי שכתבת השאלה הייתה לפי הדין ולא לפי מידת חסידות, ובוודאי שממידת חסידות במקרה שהלקוח רואה שנפלה שגגה מצד המוכר מצוה ליידעו, ולא לנצל את החוק כלשונו. רק אעיר שלצערי אני נתקל אישית דבר יום ביומו ברשתות המזון שנוקטות באופן שיטתי בדרך זו, וכשהלקוח מגיע לקופה הוא מחויב אוטומאטית במחיר הגבוה, ורק אם היה נבון לבדוק בקבלה שם לב לטעות, וברוב המקרים הוא מוותר על המלחמות. ולעיתים זה קורה בקופה אפילו טרם ששילם שמתברר לו המחיר האמיתי הגבוה, ומוותר מחמת שאין לו כח וזמן לחזור שוב לחפש במדפי החנות. ומראש, קשה מאד לדעת היכן יש טעות משום שישנם מבצעים המשתנים מדי יום ביומו שנועדו למשוך לקוחות, כך שקשה לדעת אם המחיר הוא טעות, ובהרבה מקרים יש על אותו מוצר שתי מדבקות שונות, או על שני מוצרים זהים שתי מדבקות שונות, וכדי להגן על הצרכן בא החוק הטוב והצודק הזה שמכריח את המוכרים לשים לב טוב ולהימנע מגזל ואונאה, הגם שיתכן שלפעמים בשוגג המוכר יוצא נפסד. ב. מבלי להיכנס לסוגיית דינא דמלכותא דינא, לכו"ע חוקי המדינה בעניין מסחר וצרכנות מחייבים את כולם משום שהחוק הוא מנהג הסוחרים ("מנהג המדינה") וכולם באים לסחור על דעת זה, ולכן אין כאן בעיה של גזל. הדין מבואר בשו"ע (חו"מ סימן רל"ב סע' ו') שכתב וז"ל "שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך", וכן במקומות רבים נוספים. ישנו כלל בדיני ממונות שכל תנאי שבממון שהתנו שני הצדדים ביניהם התנאי קיים (ראה בבא מציעא נ"א ע"א), אלא אם כן ישנו הדבר מנוגד לדין תורה. המנהג הידוע והנהוג במדינה הוא כאילו הותנה התנאי במפורש בין שני הצדדים. מי שלא מוכן לסחור בתנאים אלה שלא יעסוק בזה או שיתלה שלט מאיר עיניים במקום בולט שבו הוא מסביר את תנאי המכר שלו, ואז מי שרואה את השלט יודע להיזהר ומחליט על פי בחירתו האם ברצונו לקנות שם. ג. החוק הזה הוא תקנה טובה לטובת הצרכנים, ובמקרה כזה כו"ע דינא דמלכותא דינא. עיין במקורות בספרי מעשה רשת עמ' 90 בשם הגרי"ש אלישיב והרב הלברשטאם. הרב ניר אביב