שלום וברכה, בירור בהלכות אבלות בעקבות פטירתו (לפני 7 חודשים) של אבינו היקר ז"ל: 1. האם שאילת שלום בין האחים האבלים אסורה כשאר שאילות השלום שנאסרו או שמא יש לחלק? כמו"כ האם מותר לתת מתנה בין האחים האבלים? (הנחת היסוד לשאלה עפ"י דברי הרמ"א ביו"ד סי’ שפה שמחלק בין סוגי שאילת שלום, וכן שמתיר לתת משלוח מנות בשבת במקום שנהגו לדרוש-שלום בשבת) 2. ב"ה המשפחה גדולה יש גיסים, גיסות ואף נכדים ב"ה, האם מותר לעשות מפגשים משפחתיים מפעם לפעם או שגם המשפחה נכנסת לגדרי סעודת מרעות? 3. האם מותר לקיים בחוה"מ סוכות "שמחת בית השואבה" לציבור לזכר אבינו ז"ל? השמחה תכלול סעודה, שיעור ופרקי שיר המעלות. (עפ"י מס’ שמחות והירושלמי שחבורת מצווה מותרת) תודה רבה פיתקא טבא חג שמח

לשואלים, תנוחמו מן השמיים! 1. שאילת שלום בין האבלים - יש שנוהגים להקל בכלל בשאילת שלום אחרי שלושים, כמבואר ברמ"א שציינתם, וראו גם בערוך השולחן שם ס"ב ובילקוט יוסף אבלות סי' כג ס"ב. גם על פי עיקר הדין לאסור, יש שהתירו שאילת שלום בין הקרובים האבלים, משום שזהו עניין של נימוס בסיסי ולא הבעת התעניינות מיוחדת (נטעי גבריאל ח"ב פי"א ס"ח בשם ספר 'מאורי אור' בסוף מועד קטן - עיינתי שם בדפים קלח-קמב ולא הצלחתי למצוא זאת, אלא שבדף קמא ע"ב דן בגדרי "שאילת שלום לאורחים" ואפשר להבין ממנו שבני הבית מותרים בשאילת שלום). לגבי מתנה, יש להקל (לאו דווקא בין אחים אלא בכלל באבלות) במתנות שנחשבות כחובה נימוסית על פי המקובל במשפחתכם (על פי שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סימן רלג, שהתיר מתנת תלמיד לרבו). 2. מפגשים משפחתיים - אף הם בכלל האיסור, פרט למפגש לכבוד החג שמתמקד בעניינו של החג. קיימת אמנם דעה מקילה בשו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סי' קפב): "נראה לי באח ואחות אצל אחיהם ואחיותיהם שעושין ברית אחר שבעה יש להקל גם חוץ לבית, וכל שכן לפנוי שאין לו בית קבוע וכל מקום שהולך שם ביתו, דשרי כהאי גוונא תוך שלשים, אין צריך לומר תוך י"ב חודש דאביו ואמו". כלומר, בית אחיו ואחותו נחשב כביתו של האדם לעניין זה. ברם, מסתימת כל הפוסקים משמע שלא כך, שהרי הרבה מן השמחות שדנו בהן הן שמחות שנערכות בחוג המשפחה, ולא אמרו הראשונים שאם הסעודה נעשית בבית אחיו או הוריו הרי זה מותר. ונראה שעל קולא זו של היעב"ץ, בין השאר, כתב הפתחי תשובה (סי' שצא סק"ב) שלא הביא את חילוקי היעב"ץ כי אינם נראים לו. עוד יש להעיר, שגם היעב"ץ אולי לא הקל אלא בסעודת מצווה, שמצד הדין יש להתיר אלמלא המנהג שנהגו שאינו יוצא לסעודה שמחוץ לביתו, ובזה בלבד היקל להחשיב בית אחיו כביתו, אבל בסעודת הרשות אפשר שגם הוא לא היקל. אך לגבי מפגש משפחתי בחג יש יותר מקום להקל. הרמ"א בסי' שצא ס"ב הביא מחלוקת על השמחות המותרות והאסורות לאבל וסיים: "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש אם הוא חוץ לביתו". למרות זאת, יש מהפוסקים שאחריו שהקלו באירועים שונים כאשר מתמלאים בהם שני תנאים: אין בהם שמחה של ממש (בניגוד לברית מילה ופדיון הבן, וכל שכן לחתונה), ומצד שני הם סעודת מצווה: סעודת סיום מסכת, בר מצווה כשהנער דורש בדברי תורה (המקור לכך בדגול מרבבה בסי' שצא, מבעל הנודע ביהודה; מסתבר שמדובר על בר מצווה בסגנון הפשוט של פעם, ולא כמו היום שבבר מצווה השמחה היא כמו ברית מילה), סעודה בחנוכת בית בארץ ישראל, או לכבוד חנוכה (גשר החיים ח"א עמ' קפה, על פי כמה אחרונים שציין שם). ויש חולקים ואוסרים גם באירועים אלה, כפשט דברי הרמ"א (ראו ב'פני ברוך' עמ' רכג-רכו, שבכל הסעיפים שם הביא דעות לכאן ולכאן). הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה, חנוכה, פי"ז סי"ג) התיר לאבלים בתוך י"ב חודש להשתתף במסיבה משפחתית שנערכת בכל שנה לכבוד חנוכה וכדומה, כאשר תוכן האירוע הוא מעניינא דיומא. נראה שדעתו כשיטה המקילה הנ"ל, וכאשר תוכן האירוע מתמקד בחג זוהי סעודת מצווה, ומבחינת השמחה זהו אירוע בעל אופי צנוע. ואם במפגש יוגש כיבוד קל - ההיתר פשוט יותר (כיוצא בזה ב'נטעי גבריאל' אבלות ח"ב, עמ' ריב ס"ב והערה ד). 3. שמחת בית השואבה - אם מדובר על סעודה ופרקי שירה בלבד ללא תזמורת וריקודים - מותר, אפילו לדעה המחמירה לעיל בסעודות מצווה שאין בהן שמחה, מפני שהמנהג הנ"ל ברמ"א שלא לאכול בשום סעודה לא נאמר על שבת (פני ברוך עמ' רטו הערה לב), וקל וחומר לרגלים. לעומת זאת כאשר מדובר על "בית השמחה" של ממש, עם ריקודים וכל שכן עם תזמורת, הוא אסור לאבל גם ברגלים (ראו ריטב"א מו"ק כג ע"ב ד"ה ובא ושיבולי הלקט הל' שמחות סי' נא, שגם ברגל האבל אסור ב"בית השמחה"; משנה ברורה סי' קכח ס"ק קנח, שגם ברגל אסור לאבל להשתתף בשמחת נישואין; גשר החיים ח"א עמ' ריב, שלא ירקוד בשמחת בית השואבה).