שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
על פי התורה אנו חייבים על מעשים מסוימים עונשי מיתה של בית דין ועונשים אחרים כבדים. לצערנו הרב רוב עם ישראל אינו שומר מצוות ולא מחובר לדת ולכן מבצעים חטאים חמורים במודע או לא במודע... אני יכול לקחת דוגמה בסיסית שמהיותי בסביבה לא דתיות אני מכיר לדוגמה: אדם שמקיים יחסי אישיות עם אישה לפני חתונה אשר כמובן נמצאת במצב של נידה, נגזר עליו עונש של כרת, אז מה זה אומר בעצם? שכל אלה נכרתו מעם ישראל ואין להם חלק ושאין להם איך שום דרך לכפר על זה מלבד להיכרת? או שימות במחצית מחייו? עוד שאלה ילד אשר היה לו ריב עם אביו, במקרה ובו אביו היה אלים כלפי הילד והילד דחף אותו בחזרה או הרים ידיים על מנת להתגונן, אז עונשו של הילד הזה הוא על פי כך הוא חנק? ואין לו שום דרך לכפר על כך מבלבד למות בדרך הזאת? או ילד אשר בשעת כעסו ולא במתכוון לגמרי אמר מילה גסה כלפי הוריו אז דינו הוא סקילה? בכל מקרה לא משנה הסיטואציה זה הדין, יש אנשים שמנסים לקבל את התורה באמת אך הדברים האלה נורא מטרידים במיוחד אנשים חילוניים שהתחזקו ומבינים את מה שעשו ורואים שעל פי מה שהם מנסים להתקרב אליו אז הם צריכים להיענש בצורה כזאת חמורה. תודה רבה מראש על העזרה וההסבר. וסליחה אם שאלותי לא במקום אך דברים אלו באמת מטרידים.
תשובה
שלום רב: בזמן הרמ' היה דיון כיצד להתייחס לאנוסים שהיו כלפי חוץ מעמידים פנים כמוסלמים ובביתם שומרים על קיום המצוות. היה מי שכתב דברים חריפים כנגד האנוסים. הרמ' מתקיף בצורה חריפה את הכותב . הרמב"ם מביא מכל הדורות שלפניו סיטואציות בהם המצב הרוחני של העם היה ירוד מצב שגרם לכך שעברו עברות חמורות כולל עבירות שיש עליהם חיוב מיתה. בכל המקרים האלו אפילו גדולי ישראל ננזפו על ידי הקב"ה כשהיו מלמדים חובה על עם ישראל. כך מביא הרמ' בנוגע לאליהו הנביא לישעיהו וגם לגדולי התנאים. אם כן המצב בדור שלנו אינו המצב היחיד בו נפגשים עם עוברי עבירות וגם על עבירות חמורות. האם מכך שהתורה קובעת דין כרת או מיתה אנו צריכים להסיק את העמדה שלנו בנוגע לציבור או לאדם עובר עבירה. כאן הדברים מורכבים יותר. יש להזהר שלא להסיק מסקנות מפסוקים או מהצגת הדברים בדרך שאינה מעמיקה. ראשית יש לשים לב שהעונש על העבריות החמורות ניתן רק במקרים מועטים בהם אדם עבר במזיד ועבר את העבירה תוך כדי דיבור לכך ששני אנשים התרו בו ואמרו לו אם אתה עובר את העבירה הזאת אתה תמות על ידי בית דין. רק עובר עבירה שהותרה למיתה הוא עבר אותה ברמת חומרה שניתן להמיתו. בודאי שבזמן שאין סנהדרין שממיתין בפועל לא שייך להתרות למיתה שהרי אין משמעות לכך שאתה אומר יהרגו אותך כשאין מערכת כזאת שמענישה. מעבר לכך נראה שהענישה בתורה לא נועדה בעיקר בכדי לבער את הרע אלא בעיקר בכדי ליצור הרתעה שאנשים לא יגיעו לעבור עבירות חמורות. העונשים באים ללמד אותנו על חומרת העבירות. [למרות שיש עבירות שאין עליהם עונש חמור ובכל אופן חכמים לימדונו שהם חמורות לא פחות מהעבירות שיש עליהם עונש. כך אמרו בנוגע ללשון הרע שהיא עבירה חמורה כמו שלושת העבירות החמורות ביחד] גם המגמה של בעור הרע מקרבנו נראה שהוא רק בזמן שהעבירה נעשית על ידי מעטים ובודדים. ברגע שעבירה נעשית על יד רבים התורה לא מטפלת על ידי עונשים בתופעה שהיא נפוצה. כך נראה מהגמ' שמספרת שבית דין עזבו את לישכת הגזית משום שלא רצו להמשיך ולדון דיני נפשות. כך גם עולה מהמשנה במס' מכות בסוף פרק א' שדנו התנאים מי נקראת סנהדרין חבלית. אחד התנאים אמר שסנהדרין שהורגת אחת ל70 שנה נקראת סנהדרין חבלנית. כשאנו חושבים על דורנו אנו מתייחסים לעוברי עבירה כאנוסים וכתינוקות שנשבו. המצב בו התרבות של הכפירה היא הדבר הנלמד והנפוץ באומה בציבורים רחבים מעביר את מרכז האחריות על השאלה האם אדם מאמין או שאינו מאמין. המעשים הקלוקלים שנעשים כתוצאה מחסרון האמונה נחשבים כנעשו שלא מתוך רצון לעבירה. בכל אופן בנוגע לחוזרים בתשובה בודאי שהתשובה יש בה תיקון ואף עקירה למפרע של המעשים המקולקלים. כל טוב
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il