שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות כלליות

השגת גבול

undefined

כולל דיינות פסגות

י מרחשון תשע"ה
שאלה
בע"ה. במושב בו אני גר,לאורך שנים רבות דואגת ועדת דת לכמות גדולה של ארבעת המינים במחיר אחיד וכל אחד מבני הקהילה מגיע בערב המפורסם ובוחר לו את הסט הרצוי לו. הפעילות הינה ללא מטרות רווח אלא לרווחת הקהילה. מי שלא טוב לו בכך,יוצא וקונה בשוק. לאחרונה נוספו משפחות ואחת מהן החלה למכור ארבעה מינים במחירים שונים ובאיכות שונה. ועדת הדת רואה בכך פגם והשגת גבול. אכן השגת גבול למרות שאין כאן ענין של הכנסה כספית ורווח? תודה.
תשובה
שלום וברכה, אם האנשים היושבים בועדת דת הם אנשים קבועים שכבר יש להם רגילות למכור את ארבעת המינים, לדעת הרבה פוסקים, אין למשפחה החדשה היתר למכור ארבעת המינים כיוון שיש לחברי ועדת הדת חזקה על המצווה של אספקת ארבעת המינים לתושבי הישוב. כל זאת בתנאי שוועדת הדת מסכימה להביא גם סחורה מהסוג שמביאה אותה משפחה. אם ועדת הדת אינה מסכימה להביא סחורה באיכות מקבילה, אזי מותר למשפחה למכור ארבעת המינים. כמו כן אם חברי ועדת הדת אינם אנשים קבועים, גם כן מותר למשפחה למכור. פירוט הדברים: ראשית ודאי שאין כאן בעיה של יורד לאומנות חברו מפני שועדת הדת לא עושה את הדברים למטרות רווח, וטעם האיסור לרדת לאמנות חברו מבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן קנו שיכול לטעון האומן הראשון שהאומן השני מקפח פרנסתו, ופה אין זה שייך. אמנם יש לדון כאן מצד חזקה במצוות, שאנשי ועדת הדת הוחזקו במצוות זיכוי הישוב בארבעת המינים, ובא מישהו ורוצה ליטול מהם את המצוה. לכאו' נחלקו הראשונים האם יש חזקה במצוות כתב המרדכי (סוף מגילה) שאין חזקה על תרומת יין להבדלה, וכן כתב בשו"ת מהר"י בירב סימן מ"ט שאין חזקה במצוות אלא רק במצוות שיש בהן מינוי ושררה. אמנם ברמ"א חו"מ סימן קמ"ט סעיף ל"א נפסק שיש חזקה במצוות, ולמדו זאת מן המשנה בגיטין נ"א שאומרת שאם היו רגילים לשים את הערוב בבית אחד אסור לשים אותו בבית אחר מפני דרכי שלום. יש שהסבירו שהכוונה משום חשד, שלא יחשדו את תושבי הבית שלא נהגו בערוב כיאות, ויש שכתבו שגם אם חשש זה לא קיים, עדיין הדבר אסור מפני שבמצוה יש כבוד, ואסור לאחר לפגום בכך. לפי זה במקרה שלנו שנראה שאנשי ועדת הדת נפגעים מכך שיש מכירה נוספת בישוב, הרי הדבר אסור. גם לשיטת המרדכי כתב בשו"ת משפטי שמואל סימן נ"ג שטעמו הוא שכולם רוצים לזכות במצוה, ובנידון דידן שהמוכרים אינם רוצים לזכות במצוה אלא להרוויח ממון, ודאי שאין להם יכולת לקחת לועדת הדת את המצות המכירה. בשו"ת נאמן שמואל הסביר שגם המרדכי מודה שבעלמא יש חזקה במצוות, אלא שהמקרה שהמרדכי דיבר עליו הוא שנתנו את הזכות לתרום את יין ההבדלה למי שתרם יותר לצדקה, ורק במצב זה שיש תועלת להקדש, אין חזקה במצוות. לפי זה כאן לכאורה יש תועלת לציבור מכך שיהיו עוד סוגים של ארבעת המינים לציבור, ועל כן כתבנו שאם ועדת הדת לא מסכימה להביא ארבעת המינים באיכות השונה, יכולה המשפחה למכור. אמנם גם בזה יש לדון לפי מה שכתב היעב"ץ לגבי תקיעת שופר שאם הוחזק אחד לתקוע ובא אחד יותר מומחה ממנו אין להורידו מחזקתו כל זמן שהראשון תוקע כדין. בשו"ת רעק"א מהדורא תנינא סימן י"ב כתב שחזקה במצוות היא רק במצוות שרגילים הציבור למכור, אך מצוות שכל הרוצה יכול לעשותן לא שייכת בהן חזקה. לכן למעשה כתבנו שאם אנשי ועדת הדת לא מסכימים להביא ארבעת המינים מהאיכות השונה, אפשר לסמוך על דברי הנאמן שמואל ועל דברי רעק"א, ולמכור. מה שכתבנו שהחזקה קיימת אם לאנשי ועדת הדת יש רגילות למכור הוא לפי דברי השו"ע או"ח סימן קנ"ג סעיף כ"ב שכתב לשון זו לגבי חזקה לגלול את ספר התורה. בברכה, הרב יהודה חי לנזר
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il