- הלכה
- עבודה זרה, פסלים ותמונות
204
שאלה
קראתי בפרישה בסימן קמ"ה ס"ק יח שאדם אוסר דבר שאינו שלו אם ידוע שכוונתו הייתה לאסרו (ולא לצער את בעל החפץ).
א. מה הכוונה בדברים? אם מי שהשתחווה לחפץ אומר שכוונתו הייתה לאסרו, והוא אדם אמין - מאמינים לו והחפץ נאסר?
ואם לא מאמינים לו - האם החפץ נאסר לפחות על אותו אדם שעבד (כמו "שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא")?
ב. האם הלכה למעשה, לימינו, כדברי הפרישה? או שפוסקים שלעולם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו?
למעשה - באמת קרה לי מצב שאדם (יהודי רגיל, לא מומר ח"ו) השתחווה לחפץ מסוים בתור ע"ז. האם החפץ נאסר?
תודה רבה!
תשובה
א. תלוי איזה דבר. שם הגמרא דנה על שותפים, ראובן שהשתחווה לחפץ של שמעון, איפה שזה ממש לאסור אינו יכול לאסור אפילו אם התכוון ממש. אם אדם יכנס לבית של מישהו ויבשל בשר וחלב ברור שזה יאסר הכלל הוא שהמציאות קובעת. אבל יש דברים שהתורה תולה את זה במעשה של האדם לדוג לזרוע כלאים בשדה חבריו אינו אוסר. בשבת אם אדם הוריד דבר מהאש ובעל הבית לא התכוון לכך אינו אוסר מכיוון שאינו על דעת בעה"ב. ולא משנה אם אמר שכוונתו איתה לאסור אינו אוסר. הגמ' ע"ז נב כותבת שאם ניתנה הארץ ניתנה כל המחובר בה ואיך הגויים יכולים לאסר. מכאן שאדם לא אוסר דבר שלא שלו.
ב. צריכים להבחין במעשה, אם זה משהו במציאות כמו בשר וחלב זה אוסר. ולמעשה- אם החפץ שלו הוא אוסר, אבל אם לא שלו עבר איסור אך לא נאסר.

למכור לגוי מנורה עבור כנסיה
הרב שמואל אריאל | י"ב טבת תשפ"ד

עובד זר שמחזיק בחדרו צלב וחומר נוצרי
הרב עזריה אריאל | ט כסלו תשע"ח
מקומות של עבודה זרה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו אדר א' תשס"ה
