שאלה
שלום,
בסידורים כתוב שבפסוק פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון,
יש לכוון שהשם משגיח זן ומפרנס את הכל, וגם יש הנוהגים לתת צדקה עם אמירת הפסוק.
אבל מפשט הפסוק נראה שהכוונה אינה שהשם משביע וממלא את רצונו של כל חי (גם אין זה הגיוני שהשם ישביע את רצונם של הרשעים), אלא משהו עמוק יתר - שלכל חי יש רעב לרצון, והשם משביע לו את הרעב בכך שוא נותן לו רצון. שאחרת , היה כתוב משביע לכל חי את רצונו.
ובנוסף בהמשך כתוב רצון יראיו יעשה, כלומר השם ישביע רק את רצון יראיו.
אם כן, למה הכוונה העיקרית בפסוק זה היא על הפרנסה?
והאם אני יכול לכוון באמירת הפסוק לכך שהרצון שלי ושל כל החיים ניתן לנו ע"י השם?
תודה
תשובה
לשואל שלום,
לפסוק "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה, טז), ניתנו שני הסברים עיקריים.
הראשון הוא פירושו של רש"י, שכתב: "ומשביע לכל חי רצון - כדי פרנסתו הוא משביע את טובו ואת רצונו ואת ברכתו". כלומר 'רצון' הוא הברכה הבאה מאת ה', כמו: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'" (דברים לג, כג).
והשני הוא פירושו של בעל ה"מצודת דוד" שכתב: "אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו".
ובאשר לרשעים, אומרים חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א):
"כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים, היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו; עמד רבן גמליאל ושמשן, אמרו החכמים; אין אנו כדי שישמשנו; אמר להן ר' יהושע, הניחו לו שישמש, שמצינו שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: אברהם אבינו גדול העולם, ששימש מלאכי השרת, והיה סבור בהן שהם בני אדם ערביים עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל שישמש חכמים לומדי תורה, על אחת כמה וכמה. אמר להן ר' צדוק, הניחו לו שישמש, מצינו גדול מרבן גמליאל ומאברהם ששימש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: שכינה, שבכל שעה מספיק מזון לכל באי העולם כדי צרכן ומשביע לכל חי רצון, ולא לבני אדם הכשרים והצדיקים בלבד, אלא אף הרשעים עובדי עבודה זרה".
ויחד עם זאת, "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם. שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" (תהלים קמה, יח-כ).
כלומר לקרבת ה' יתירה זוכים יראי ה' השומעים בקולו ושומרים מצוותיו.
בברכה נאמנה
