בס"ד מותר לתבוע את העירייה על נזק רכוש על ידי עו"ד גם ללא אישור מהבית דין הרבני? כי הבנתי שאם גוף כמו העירייה לא צריכים אפילו אישור מבית הדין אלא מותר לפנות ישר. בבקשה חוות דעת הרבנים הק’

התשובה בקצרה: מכיוון שהעירייה אינה יכולה לדון בדין תורה (מפני שהחוק אוסר עליה), אפשר להקל לפנות לבית משפט גם ללא קבלת רשות מבית הדין, וטוב להחמיר ליטול רשות מרב יחיד שיאמר לו את פרטי התביעה ויתיר לו לתבוע. פירוט הדברים: בהיתר הליכה לערכאות מצינו שלוש שיטות מרכזיות: א.מותר לפנות לערכאות רק באופן שאין אפשרות לדון ולפסוק הדין בבי"ד. אך אם אפשר לדון הדבר בבי"ד אף שאינם יכולים לכפות הדין, אין היתר לפנות לערכאות ללא פסק בי"ד, והערכאות הם שיבצעו את הפסק, וכמו בכפיית גט. (ספר התרומות, ר' שרירא גאון) ב.מותר לפנות לערכאות אף באופן שאין לבי"ד אפשרות לכוף הפסיקה, וכגון שהנתבע אלם ואינו מציית, ובתנאי שיקבל רשות לפנות לערכאות (רמב"ם, סמ"ק, סמ"ג, מרדכי, שו"ע, רמ"א ורש"ל) ג.מותר לפנות לערכאות באופן שאין לבי"ד אפשרות לקיים הפסיקה, אף ללא קבלת רשות (ר' פלטוי המוזכר ברא"ש). 1.עיקר ההלכה כדעה השניה המתירה לפנות לערכאות בכל אופן שאין לבי"ד אפשרות לכוף הפסיקה, אך נהגו להקל כדעה השלישית שבאופן שברור לנו שהנתבע לא יבוא לבי"ד, ולכן כתבנו שאין צורך לקבל רשות בית הדין כדי לתובעו לערכאות. 2.הדבר אמור אך ורק באופן שאין לנו כל ספק שהנתבע לא יבוא כלל לבית דין, כגון שתובעים חברה גדולה שחתומה על התחייבות לבוא לדיון רק בערכאות, או רשות שלטונית שאסורה בכך לפי החוק. 3.כשתובעים יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, יש לחוש שמא הוא יבוא להזמנה של בי"ד כפי ששמענו על מספר מקרים שכך קרה, ולכן יש להזמינו לבית דין. 4.בהזמנת גוי אין צורך לפנות לבית הדין כיוון שהסיכוי שיסכים לבוא לבי"ד רחוק מאוד. 5.אמנם גם במקום בו ברור לנו שהנתבע לא יבוא לבית הדין, נכון לירא שמים להדר ולקבל רשות מרב קודם שיתבע לערכאות כדי לחוש לפשט השו"ע שפסק כדעות שבכל עניין צריך רשות בי"ד. וכתבו פוסקים שאפשר להקל ולקבל רשות מרב יחיד, ולא דווקא מבית דין. להלן פירוט קצר של שלושת השיטות שהזכרנו: א.הדעה המצריכה לדון ולפסוק לפני בית דין, למרות שאי אפשר לכוף את הפסיקה, בתנאי שהדבר אפשרי: דעת בעל התרומות שהיתר הליכה לערכאות נאמר בכל ענין שאי אפשר להוציא הממון בבי"ד ישראל, אלא שאם מתאפשר הדבר, חובה לגשת לבי"ד שיפסקו פסק בנדון ולאחר מכן מכיון שאינם יכולים להוציאו לפועל, אנו מגדירים את הערכאות כשליחי בי"ד לעניין ביצוע הפסק, הוא משווה הדבר לכפייה לתת גט, שאפשר להשתמש בעכו"ם כמבצעים אך לא כדיינים. הוא מוסיף שאם הבי"ד יראים ממנו כך שאינם יכולים אפילו לכתוב עליו אדרכתא, אפשר לקבל רשות מבי"ד ולדון דינו בפני עכו"ם, הוא מרחיב עניין זה בסוף השער, שם מזכיר את תשובת הרמב"ן שמתיר לתבוע האלם שבי"ד יראים מלכתוב עליו אדרכתא משום שאין אפשרות לדון אצל בי"ד ישראל, ואפילו אם גורם לשני נזק כתוצאה מהתביעה לעכו"ם מותר משום שמותר להציל עצמו מאונסים, ומדין עאד"ל ונחשב הדבר שהרשע הביא ההפסד על עצמו. מתחדש בספר התרומות שהדיון בבי"ד הוא עיקרי אף באופן שאי אפשר לגבות דרכו, ישנם שני שלבים בבית דין הדיון והביצוע, וחשוב לעשות כל אחד פני עצמו שם גם כשאי אפשר את השני. ז"ל התרומות שער סב אות ג: "ואפילו אם היה אלם ולא רצה לבא לב"ד אסור להביאו לדיני גוים, אלא לאחר סירובו ב"ד של ישראל כותבין אדרכתא על נכסיו ואם הוצרך לכך יבא לפני גוים והם מכריחין אותו למה שדנו לו דייני ישראל, דכה"ג ליכא משום לפניהם ולא לפני גוים, כדאמרינן בעשוי דגט. אבל אם היה אנס ואלם וב"ד של ישראל מתייראין ממנו מלכתוב עליו אדרכתא זה בכלל רשעים הוא ומתרעם ממנו. וכן פסק הרמב"ם ז"ל וז"ל, היתה יד גוים תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדיני ישראל יתבענו לדיני ישראל תחילה, ואם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל מבעל דינו, ע"כ." וז"ל בסוף השער "וכן הסכים הרמב"ן וזה אשר השיב לי, לוה אלם ואנס שב"ד של ישראל מתייראין ממנו לכתוב על נכסיו אדרכתא כיון שזה בכלל רשעים [הוא] מתרעם ממנו בב"ד של גוים ואינו חושש לשליש שהוא מתחייב למלכות, חדא דדינא דמלכותא דינא, ועוד כדאמרינן התם מאה פדני בפדנא למחייה, וכיון דלא ציית דינא וליכא תקנתא בישראל כמציל מן הלסטים דמי, ובין ע"י גוים ובין ע"י ישראל מותר להציל ממונו ועצמו מן האונסין, ואם בא להפסיד רשעו הביאו לכך." ב.הדעה המתירה לפנות לערכאות בכל ענין שהפסיקה לא תתקיים על ידי הבי"ד, אך מצריכה נטילת רשות: מדברי הרמב"ם והשו"ע עולה בפשטות שבכל עניין שאי אפשר לקיים הפסק בבית דין מותר לתבוע לערכאות ובתנאי שיקבל רשות מבי"ד. ז"ל הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין: "היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל ג בדיני עכו"ם מיד בעל דינו" לשיטה זו יש לבאר את הטעם של נטילת הרשות תקנה שנהגו בה כדי להביע שהמקום הבסיסי לדון בו דיני משפט הוא בית הדין, ועל ידי הרשות אנו מונעים זילות לבית דין ישראל,(חת"ס סי' ג) או שהוא כדי למנוע מאנשים לתבוע אחרים לערכאות ללא הצדקה ראויה. ג.המקלים ואינם מצריכים נטילת רשות באופן שידוע שהבע"ד לא יציית לבית דין. מדברי הראש המזכיר את ר' פלטוי (ב"ק דף צב) משמע שמותר לתבוע אלם שאינו מוכן להתדיין בבי"ד אף ללא רשות מבי"ד. ז"ל: "מכאן פסק רב פלטאי ז"ל ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עמו לדין שרשאי להביאו לערכאות של נכרים כדי להוציא את שלו מתחת יד" ולא כתב שיש צורך ליטול רשות, משמע שגם ללא רשות יכול לתבוע. לשיטה זו יש לבאר את דברי השולחן ערוך שכתב שצריך נטילת רשות, שטעם נטילת הרשות כדי לברר שאכן הבע"ד אינו מציית לבית דין, וממילא אם הדבר מבורר שאינו מציית אין צורך לקבל רשות. (כסף הקדשים סי' כו) אומנם יש מהאחרונים שנקטו שגם ר' פלטוי מצריך נטילת רשות מבי"ד, הם נתקשו למה הטור שינה מדרכו והזכיר לשון הרמב"ם ללא להזכיר שאביו שהזכיר דין ר' פלטוי בסתמא, חולק? ולכן נקטו שגם ר' פלטוי מצריך קבלת רשות מבי"ד. (הרמ"א בתשובות סימ' נב וכמו כן נקט ביש"ש.) בברכה, הרב מרדכי גרוס והרב יהודה חי לנזר