שלום, יש לי שאלה באשר לעבד עברי ונוכרי בשבת. לפי ההלכה, העבד חייב לשמור שבת. השבת מבטאת את הרעיון לפיו אנו מחויבים רק לקב"ה. האם בשבת העבדים היו משוחררים לביתם או שובתים בביתו של המעביד (אם היו שובתים בביתו של המעביד, יש כאן מעין השתעבדות של העבד למעבידו)? תודה!

לשואל, שלום! ראשית לדיוק ההגדרה: לא "עבד נוכרי" אלא "עבד כנעני", וכאשר קונים אותו הוא עובר ברית מילה וטבילה במקווה, ודינו מעתה ככל איש יהודי (פרט לכך שהוא פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, כאישה). העבדים אסורים בשבת רק במלאכות האסורות בשבת. לכן יש להניח שבשבת הם נשארו בבית אדוניהם ועסקו בעבודות הבית שאינן מלאכה בשבת. כלומר, השבת היתה יום מנוחה יחסית לעבודות הקשות בימי החול, אבל לא יום חופש מוחלט. יש גם לקחת בחשבון שכלכלת העבדים מוטלת על אדוניהם, וסביר שהיה חסכוני יותר מצד העבדים להישאר בשבת אצל האדון. אגב, ראיתי פירוש מעניין שכתב רבי יהונתן אייבשיץ (בפירושו לשמות כא, ב), שעבד עברי יוצא לחופשי בשנה השביעית בגלל שבמשך שש שנות העבודה הוא עסק בשבתות בבית אדוניו בעבודות המותרות בשבת, ולכן כעבור שש שנים מגיע לו חופש להשלמת השבתות.