כתוב ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פ’ יג הלכה יג): "השונא שנאמר בתורה הוא מישראל, לא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתוב אומר "לא תשנא את אחיך, בלבבך"? אמרו חכמים, כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והתרה בו ולא חזר - הרי זה מצווה לשונאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו". דין זה נפסק גם בשולחן ערוך. למי מתכוונת ההלכה הזאת? הרי בימינו רוב עם ישראל לא שומר תורה ומצוות...

על שאלתך נכתבו מאמרים רבים בתחומין עיי"ש. מובאת שם תשובת רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (חלק י"ג עמוד 193) שם הוא מביא את דברי ספר התניא פרק ל"ב ביחס לרשע שיש לשנוא את הרע שבו ולאהוב את הטוב שבו. מה שמפורש בגמרא ש"מצווה לשנאותו" זה רק באדם שיש בו עזות פנים ומותר לקרותו רשע. ועיי"ש.