בס״ד שלום לכבוד הרב, 1) אם יש בבית אנשים (לא רק ילדים) שמאוד מאוד נלחצים מחושך מוחלט כמו בליל שבת,האם זה נקרא מצב של חולה שאין בו סכנה? 2) מדוע במצב של חולה שאין בו סכנה הפיתרון הוא להגיד לגוי? הרי אם התירו חכמים לעבור על איסור מדבריהם, מדוע לא לעשות בשינוי על ידי יהודי? תודה רבה.

1) בדרך כלל לא נשקף חשש למחלה לאנשים מבוגרים השרויים בעלטה. [הרי חכמים תקנו להדליק נר שבת מפני "שלום בית"-שאדם לא יתקל ברהיטים וכו', ולא אמרו שהתקנה היא כדי למנוע מחלה...]. אם בכל זאת הנך חושב שישנם בבית מבוגרים במצב מיוחד שהחשיכה מביאה להם חולי - יש להתייעץ עם רב שמכיר אתכם אישית. 2) יש כאן חילוק יסודי, העולה מתוך דברי השולחן ערוך (שכח, יז): פעולה שכל עיקרה מדברי סופרים, כמו אמירה לגוי וכמו טלטול מוקצה - מותר לעשותה עבור חולה שאין בו סכנה [אם יש סכנת אבר-מותר לחלוטין, אם אין סכנת איבר-מותר לעשותה רק בשינוי]. פעולה שעיקרה מדברי תורה - אסור לעשותה עבור החולה שאין בו סכנה אפילו בשינוי, אף שלמעשה פעולה הנעשית בשינוי היא חילול שבת מדברי סופרים בלבד. אמנם באחרונים (שו"ע הרב, אגלי טל, תהלה לדוד) מופיע היתר לבצע גם מלאכה מן התורה בשינוי עבור חולה שאין בו סכנה, אך הורה הגרש"ז אויערבאך שאין לסמוך עליהם אלא במקום שאין גוי (שמירת שבת כהלכתה, פרק לג הערה יח). כיוון שהחזרת החשמל לבית כרוכה בדרך כלל באיסורי תורה [בגלל הדלקת גופי החימום של הפלטה והמיחם, וכן הדלקת מנורות עם נורת-להט] כתבנו בתשובה הקודמת שהדרך להתיר החזרת חשמל עבור חולה שאין בו סכנה, היא על ידי גוי. בברכה, הרב עודד מילר