כבוד הרב, שלום. אני מעוניין לשאול מספר שאלות: 1. כשאני מתפלל תפילת שמונה עשרה במניין יוצא בדרך כלל שאני מסיים להתפלל זמן רב לאחר שכלל הציבור סיים להתפלל. בגלל מצב זה אני נמצא מאחור בתפילת ערבית למשל, שבה אין חזרת הש"צ, וכאשר אני מסיים את התפילה, הציבור מתחיל את "עלינו לשבח" או נמצא באמצע "עלינו לשבח". אותו הדבר קורה בתפילת ערבית של מוצ"ש, שכאשר אני מסיים תפילת שמונה עשרה ורוצה להגיד "יהי שם" ו"שובה", הציבור כבר נמצא במקום מתקדם יותר בתפילה. במקרים אלו, האם עליי להצטרף לציבור במקום בו הם נמצאים בתפילה, ולאחר שנגמרה כל התפילה לחזור ולקרוא את מה שעליי להשלים, או שעליי לקרוא לפי הסדר הרגיל? 2. עקב המצב המתואר בשאלה הקודמת, יוצא שאיני מצליח להגיד קדושה ולעיתים איני מספיק להגיד עם הציבור "מודים דרבנן" בחזרת הש"צ. האם בשני המקרים האלו, שבהם אני עדיין מתפלל תפילת שמונה עשרה, עליי לעצור את תפילתי, לכוון לצאת ידי חובה מהש"צ ולחזור להתפלל רק כשקטעים אלה נגמרים, או שעליי להמשיך ולסיים את תפילת השמונה עשרה? 3. האם כשאני עדיין מתפלל תפילת שמונה עשרה והש"צ או הציבור אומרים קדיש, עליי לעצור את תפילתי, להקשיב לקדיש, ולהמשיך את תפילת העמידה מיד לאחר הקדיש? 4. האם במצב שבו אני מתפלל תפילת שמונה עשרה שאורכה רב יותר משאר הציבור קיימת יוהרה? חשוב לי להבהיר שאני מתפלל תפילת שמונה עשרה ארוכה כי אני מרגיש שכך אני מכוון בתפילתי בצורה הטובה ביותר ומרוכז בה בצורה הטובה ביותר. 5. אם אני מבין שמחכים רק לי כדי להתחיל חזרת הש"צ או כדי להגיד קדיש, לדוגמה, אך אני עדיין באמצע תפילת שמונה עשרה, עליי למהר בתפילתי כדי לא ליצור טורח ציבור ושכולם יחכו רק לי או להמשיך בתפילתי בקצב הרגיל ולא לפגוע חס ושלום בכוונתי בתפילה? 6. כשהתפללתי תפילת יחיד בחדרי, קרה שאחד מבני משפחתי בא ודפק על דלתי בזמן תפילת שמונה עשרה, ולא התאפשר לי לענות לו. לאחר מספר פעמים שדפקו על דלתי עניתי "רגע" או "עוד כמה דקות" באמצע התפילה. השאלה שלי היא מה הדין לגבי התפילה? האם היא נפסלת ויש להתחילה מחדש או להמשיך להתפלל מהמקום שבו הפסקתי בדיבור? 7. האם יש שוני בין הפסק בדיבור בזדון לבין הפסק בדיבור בשוגג בזמן תפילת שמונה עשרה? 8. האם יש לענות "אמן" כשאני שומע מישהו שמברך ברכה בטלוויזיה או בסרטון באינטרנט, בין אם בשידור חי ובין אם מדובר בסרטון שצולם בעבר? 9. לתיק הטלית שלי מחוברים מן מד חום ומסרק. האם דברים אלו הם בגדר מוקצה, ואסור שיהיו מחוברים לתיק הטלית שלי בשבת? תודה רבה על תשובתך.

שלום 1. יש להתפלל כסדר התפילה ולא לדלג למקום שהציבור נמצא. 2. "העומד באמצע התפלה ושמע צבור שעונים קדיש או קדושה וברכו, אין לו להפסיק לענות אמן וקדושה וברכו, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר השליח צבור, ויחשב כעונה" (ע"פ שו"ע סי' ק"ד סע' ז') וזאת בתנאים הבאים: א. רק אם יודע שהשליח ציבור מכוון להוציא את אחרים ידי חובה. ב. אם שומע את קולו של השליח ציבור שאומר קדוש קדוש וכו', וברוך כבוד וגו'. כמו כן לא יגביה המתפלל את רגליו כשאומרים קדוש קדוש וכו', וברוך כבוד ה' ממקומו, כמו שהצבור עושים, מכיון שאינו עונה בעצמו עמהם. (ילקוט יוסף תפילה סימן קד אות ב'). "מודים דרבנן" - פסק שולחן ערוך (סימן ק"ט סע' א') אם נזדמן למתפלל בלחש שהגיע שליח הציבור למודים כשהוא באמצע אחת הברכות - ישחה עמו; אבל אם הוא בתחלתה או בסופה, לא ישחה, שאין שוחין בתחלת ברכה או בסופה, אלא באבות ובהודאה. 3. במקרה זה יש לשמוע אין להפסיק אלא ישתוק ויכוין למה שאומר השליח ציבור - אמן יהא שמיה רבה עד יתברך(שו"ע סי' ק"ד סע' ז' ובמשנ"ב ס"ק כ"ו). ולנוהגים על פי האר"י לענות תמיד עד דאמירן בעלמא ישתקו ויקשיבו עד שם (כף החיים ס"ק ל"ח). 4. עיקר המצוה היא תפילה בכוונה ועל כן אין לחוש ליוהרא כאשר אדם מתפלל ומקיים את המצוה כתיקונה. 5. הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ו' הלכה ב') כתב: "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו". הגר"ש דבילצקי שליט"א בהסכמה לס' שיירי מצוה כתב שזמן תפלת לחש שאינו בגדר הארכה וטירחא על הציבור בימות החול 9 דקות ובשבת 6 דקות. לגבי פסק הלכה בנושא זה כדאי לשים לב לעוד מספר נקודות: האם מציאות זו שכיחה או נדירה - האם כל יום מזדמנת לאדם מציאות כגון זו או אחת לתקופה. מה תהיה ההשלכה כלפי הציבור אם יעזוב המאריך בתפילתו את המנין – האם המנין יסגר? מהו קצב התפילה של הציבור והאם המאריך נחשב כמאריך יותר מן המקובל? בשאלות כגון אלו בהנהגת התפילה בקהילה כדאי מאוד להתייעץ אם רב המכיר את בית הכנסת ואת הנפשות הפועלות בו. בהצלחה. 6+7 אין לדבר כלל באמצע שמונה עשרה. בדיעבד מי שדיבר באמצע שמונה עשרה חוזר לתחילת הברכה שעומד בה ובשלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות חוזר לתחילת שלוש הברכות. (ועיין עוד בשו"ע סי' ק"ד סע': א' ה' ו' ובנושאי הכלים שם). העצה הטובה למצב זה היא לתלות שלט על הדלת אני מתפלל כעת נא לא להפריע. תודה משנה ברורה (סימן קד ס"ק כ"ה) מחלק בין שלושה מצבים של דיבור: דיבר באונס(כגון על ידי אנס וליסטים וכדו'): אם דיבר באמצע ברכה דיבור קצר, אפילו אם לא נמשך הדיבור בשיעור "כדי לגמור אותה ברכה - חוזר לראש הברכה". אם שהה על ידי השיחה כדי לגמור את כל התפלה מתחילתה לסופה - חוזר לראש התפלה. דיבור בשוגג (ע"י איזה טעות או שסבר שמותר) אפילו שהה כדי לגמור את כל התפילה - חוזר לתחילת הברכה. אם שח בין ברכה לברכה - מיד בתום הדיבור גומר תפלתו ממקום שהפסיק. דיבר במזיד נחלקו הפוסקים בדינו. דעת השו"ע (וכן דעת הט"ז וכה"ח ס"ק לג) שדינו כמי שמפסיק באמצע תפילתו בשוגג. דעת הב"ח, (וכן סוברים המ"א והח"א) שהואיל והפסיק במזיד, פסל את תפילתו וצריך לחזור לראש, בכל מצב. 8. ברכה הנשמעת בשידור חי - רשאי לענות אך אינו חייב. ברכה הנשמעת מהקלטה - אין צריך לענות אמן. מקורות: הגמרא במסכת סוכה (דף נא/ב) מסופר על בית כנסת הגדול באלכסנדריה שהיה שם קהל גדול מאד, ולא כולם היו יכולים לשמוע את ברכותיו של החזן ולענות אחריהם אמן. לפיכך היה השמש מחזיק מטפחות בידו וכיוון שהגיע הזמן לענות אמן, היה מניף בהם, וכל הקהל והיו עונים אמן. ומבואר בתוספות (דף נב/א ד"ה וכיון) שאף שהיו עונים אמן אחר השליח ציבור, מכל מקום לא היו יוצאים ידי חובה בברכותיו, אבל לענות אמן, צריך כל מי שיודע בבירור שכעת נאמרת ברכה מפי חברו ויודע גם איזו ברכה בירך חברו. וכך כתבו הפוסקים: אגרות משה (או"ח חלק ד' סימן צ"א) כתב שיש לענות אמן מספק. וכן בשו"ת יחווה דעת (חלק ב' סימן ס"ח) האריך בענין זה והסיק שרשאי לענות אך אינו חייב. במנחת שלמה (חלק א' סימן ט' אות א') כתב שאין צריך לענות אמן כששומע דרך הטלפון בכל מקרה. 9. מד חום נחשב למוקצה. מסרק - שאסור בשימוש בשבת כגון: מברשת שאינה רכה, נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. הרב אויערבך הורה שאם אדם לא הוציא את מפתחות הרכב בערב שבת מצרור המפתחות שלו, עדיף בשבת לטלטל את כל צרור המפתחות, עם מפתחות ה'מוקצה' שבו, כיון שטלטול זה נחשב רק כטלטול מן הצד, מאשר להוציא את המוקצה בידיים בשבת דהוי טלטול גמור. (שמירת שבת כהלכתה פ"כ הערה ש"ט). וא"כ גם במקרה של מוקצה התלוי בשקית הטלית – אם שכחו ולא הוציאו את המוקצה מערב שבת ולא ניתן להורידו בשבת על ידי נענוע וכו' ניתן לטלטל את כל תיק הטלית עם המוקצה שבו. שבוע טוב