אם אני מבין שמחכים רק לי כדי להתחיל חזרת הש"צ או כדי להגיד קדיש, לדוגמה, אך אני עדיין באמצע תפילת שמונה עשרה, עליי למהר בתפילתי כדי לא ליצור טורח ציבור ושכולם יחכו רק לי או להמשיך בתפילתי בקצב הרגיל ולא לפגוע חס ושלום בכוונתי בתפילה?

הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ו' הלכה ב') כתב: "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו". הגר"ש דבילצקי שליט"א בהסכמה לס' שיירי מצוה כתב שזמן תפלת לחש שאינו בגדר הארכה וטירחא על הציבור בימות החול 9 דקות ובשבת 6 דקות. לגבי פסק הלכה בנושא זה כדאי לשים לב לעוד מספר נקודות: האם מציאות זו שכיחה או נדירה - האם כל יום מזדמנת לאדם מציאות כגון זו או אחת לתקופה. מה תהיה ההשלכה כלפי הציבור אם יעזוב המאריך בתפילתו את המנין – האם המנין יסגר? מהו קצב התפילה של הציבור והאם המאריך נחשב כמאריך יותר מן המקובל? בשאלות כגון אלו בהנהגת התפילה בקהילה כדאי מאוד להתייעץ אם רב המכיר את בית הכנסת ואת הנפשות הפועלות בו. בהצלחה.