- הלכה
- נצרות ואיסלם
6327
שאלה
לכבוד הרב
שאלתי היא אני למדתי את דברי הרמב’’ם שהאסלאם אינה דת של עבודה זרה אבל לעומת זאת ראיתי שהר’’ן פוסק שהאסלאם היא כן דת של ע’’ז ואיני מצליח להכריע כמי ההלכה אשמח אם תכריע לי להלכה למעשה ואם תוכל להסביר את המקורות לכך ואת הטעם להכרעה.
תודה מראש
תשובה
לשואל, שלום!
1. הקדמה: השאלה האם האיסלם מוגדר כעבודה זרה קשורה למספר שאלות הלכתיות, כגון: מה דין יין שנגעו בו מוסלמים? האם מותר להיכנס למסגד? האם מוסלמי יכול להיחשב כגר תושב? האם התאסלמות היא ב"יהרג ואל יעבור"? ועוד.
ברם, בכל השאלות הללו יש מרכיבים נוספים שצריך לקחת בחשבון: לגבי היין - השאלה איננה רק האם המוסלמי הוא עובד ע"ז אלא גם האם דרכו לנסך יין, והתשובה שלילית כמובן. לגבי הגדרתו כגר תושב - יש צרור שאלות נוספות שמתבקשות, כגון האם הוא מקבל את שלטון ישראל בארץ. לגבי דין "יהרג ואל יעבור" בהתאסלמות כתבו הפוסקים שחובה למסור את הנפש על כך אע"פ שאין זו עבודה זרה (עיין שו"ת רדב"ז ח"ד סי' צב). השאלה של כניסה למסגד היא הקרובה ביותר לדיון בלעדי על גדרו של האיסלם כעבודה זרה, אך גם בעניין זה קיימים שיקולים נוספים. ממילא אין בהכרח תשובה אחידה לכל השאלות הללו והדיון שלהלן הוא ברמה העקרונית בלי להצביע על מסקנה מעשית מסוימת.
2. ידועים דברי הרמב"ם (שו"ת הרמב"ם סימן תמח, לרבי עובדיה הגר): "שאלה על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי עבודה זרה, ואמר לך רבך שהם עובדי ע"ז והאבנים שמשליכין בתרפותן הן למרקוליס... תשובה: אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי, יחוד שאין בו דופי". הרמב"ם עומד על כך שיש באיסלם מנהגים שהם שרידי עבודה זרה, אבל "אף על פי שעיקר הדברים יסודם לע"ז - אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום ולא עושה דבר מכל הדברים לשם ע"ז, לא בפיו ולא בלבו, אלא לבם מסור לשמים".
3. לעומת זאת בחידושים המיוחסים לר"ן בסנהדרין סא ע"ב כתב: "שהשתחוואה הותרה לאדם שכמותך להשתחוות לפניו ולכבדו, אבל אם היא השתחוות של אלהות, אע"פ שאינו עושהו אלוה ממש - אסורה היא... ואף על גב דפטור - אסור לעשות כן, דבעבודת אלילים ובכל אביזרהא קיימא לן יהרג ואל יעבור. ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים [=כלומר, 'קדושי' הנצרות] וגם המשוגע של הישמעאלים, אע"פ שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין עבודת אלילים יש להן לכל דבר אסור של עבודת אלילים, שלא בהידור לבד הם משתחוים [ל]פניהם, שאין הידור למתים, אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן".
פירוש דבריו: מותר להשתחוות לכבוד אדם (כפי שיעקב השתחווה לעשו וליוסף, וכן פעמים רבות בתנ"ך), אבל לא כחלק מעבודת ה'. השתחווית הנוצרים (בזמנו - כל הנוצרים, וכיום - חלקם) לקדושיהם (לפסלים או תמונות) איננה לשם כבוד אנושי רגיל, שהרי אין טעם לכבד מתים (בלשונו: "אין הידור למתים"), אלא חלק מאמונתם ולכן היא עבודה זרה. כמו כן השתחווית המוסלמים ל'נביאם' היא עבודה זרה.
4. ראשית יש להעיר על מקור הדברים: ספק רב אם החידושים על מסכת סנהדרין המיוחסים לר"ן הם אכן ממנו. יש מספר ראיות כנגד זה, כגון שבדף ל ע"א (ד"ה בא בעל החלום) מצוטטים שם דברי "הר"ן ז"ל", אלא שיש אומרים שבסיס החידושים הוא מהר"ן ונוספו עליהם הערות מאוחרות (ראו במבוא לחידושי הר"ן על סנהדרין ב'סנהדרי גדולה' חלק ז עמ' 7 והלאה, ובמבוא לחידושיו בהוצאת מוסד הרב קוק, וב'המעין' לו, ניסן תשנ"ו, עמ' 58 - 59).
לשאלה זו השלכה גם על הבנת דבריו כאן, שכן במקומות אחרים אנו מוצאים שהר"ן אינו מתייחס למוסלמים כאל עובדי עבודה זרה: בשו"ת הר"ן (סי' ה, הובאה בבית יוסף יו"ד סי' קכג): "הרי הסכימו הגאונים שישמעאלים אין יינן אסור אלא בשתייה ולא בהנאה כלל... לפי שאינם עובדי עבודה זרה ואין ביינן חשש נסוך", וכן בר"ן על הרי"ף בעבודה זרה כו ע"ב.
בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' מז) דן בסתירה זו והסביר שלדעת הר"ן אין זו עבודה זרה ממש אלא כלשונו "כענין עבודה של אלהות", ולכן חילק בין המעמד ההלכתי של חפצי הפולחן שלהם, שדינם כעבודה זרה, לבין יינם (ולאור זאת אסר את הכניסה למסגד). אך הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א (שו"ת בני בנים ח"ג סי' לה, עמ' קכד) מתרץ בפשטות כאמור, שהחידושים על סנהדרין אינם מהר"ן כלל.
5. לעצם דברי החידושים המיוחסים לר"ן, יש להעיר שתי הערות, האחת עובדתית והשניה הלכתית. עובדתית, נראה מדבריו שחשב שהמוסלמים משתחווים לנביאם ולכן החשיב זאת כעבודה זרה. הרב הנקין (שו"ת בני בנים שם) לומד מסגנונו (שהחליף את הנוצרים ב"כותים" מחשש שיבולע לו ואילו את מוחמד הכתיר בתואר "משוגע") שהוא חי בסביבה נוצרית, וזה מתאים למקומו (גירונה, ראו בחידושים שם מו ע"ב) וזמנו המשוער. לפי זה שיער הרב הנקין שהיתה דעה נפוצה בין הנוצרים שלפיה המוסלמים משתחוים לנביאם, דעה שאינה נכונה, ועליה התבסס בעל החידושים הללו. גם הרב עובדיה זצ"ל (יביע אומר ח"ז יו"ד סי' יב) רומז שיש כאן מחלוקת עובדתית בין המיוחס לר"ן לבין הרמב"ם, וכתב שאילו היה רואה את תשובת הרמב"ם היה חוזר בו "שבוודאי הרמב"ם היה בקי בהם ביותר" (וראה גם שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' לה, שהתלבט האם בימינו המוסלמים משתחוים לנביאם כדברי המיוחס לר"ן).
6. הלכתית, מצאנו ראשונים החולקים במפורש על הסברה שהשתחויה ל'קדוש' על רקע דתי נחשבת כעבודה זרה, אם אין בה קבלה של ה'קדוש' כאלוה (כלומר, הבורא את העולם ומנהיג אותו כרצונו ללא תלות באף אחד). כך בפסקי הריא"ז (סנהדרין פ"ז סי' יג) על הנוצרים: "ונראה בעיניי ששמות הקדשים שלהם, שהם תלמידי ישו, אף על פי שעובדי ישו משתחוים להם, אינם משתחוים להם בתורת אלהות, שאינם תופשים אותן אלהות, אלא לכבוד משתחוים לפרצופים שלהם, כאדם המשתחוה לאנדרטי של מלכים לכבוד המלך, ואין בהם דין עבודה זרה" (הוא לא דן בשאלה האם הנצרות ככלל היא עבודה זרה, אלא האם שמות 'קדושיהם' הם ע"ז, והנפקא מינה היא האם מותר להזכיר את שמותיהם, ראה את הדברים בהקשרם).
כמו כן כתבו התוספות בסנהדרין (סג ע"ב ד"ה אסור) ששבועת הנוצרים ב'קדושיהם' איננה שבועה באלהים אחרים. זאת, בניגוד לחידושים המיוחסים לר"ן שם, שכתב בעניין זה כדבריו לעיל: "שיש לחוש לשמות הקדושים שמזכירים בשבועתם, ואף על פי שאינם אלהות הם נשבעין בהם והוא ענין של עבודת אלילים כמו שכתבנו למעלה".
7. לאור האמור, נראה שהמיוחס לר"ן הוא דעת יחיד שגם לא ברורה מבחינה עובדתית. הפסיקה שמוסלמים אינם עובדי עבודה זרה מופיעה הרבה בפוסקים הראשונים וגדולי האחרונים, כגון בטור (יו"ד סי' קכד), בבית יוסף (יו"ד סי' קכג וקמו), ברמ"א (יו"ד סי' קמו ס"ה), בט"ז (יו"ד סי' קכד סק"ד) ועוד.
8. בפוסקים בדורות האחרונים ובימינו קיימת מחלוקת האם מותר להיכנס למסגד, ורובם מתירים: האוסרים: ציץ אליעזר חי"ד סי' צא וחי"ח סי' מז הנ"ל, על פי המיוחס לר"ן, ושו"ת דברי יציב או"ח סי' צ ויו"ד סי' מ (אם כי לדעתו אסור להיכנס גם משום כפירתם בתורת משה והדבר לא תלוי רק בהגדרתם כעבודה זרה; אגב, יש לציין שהוא אסר מחמת זה גם את הכניסה למערת המכפלה מפני שלדאבוננו היא משמשת גם כמסגד!).
המתירים: רבי יצחק אלחנן (עין יצחק ח"א או"ח סי' יא); יביע אומר ח"ז יו"ד סי' יב וח"י או"ח סי' טז הנ"ל; עשה לך רב ח"א סי' נט וח"ט סי' יג; הרב אלישיב (מובא בשו"ת אבני ישפה ח"א סי' קנג), ויבדל"א דודי הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה ח"ה סי' א). אם כי, נראה שגם המתירים לא ראו זאת בעין יפה כהיתר לכתחילה, מפני שיש בכך הבעת כבוד לדת של שקר וכפירה בתורת משה, אך התירו זאת במקרי צורך שונים.
9. סיכום הדברים: דעת הרמב"ם שהאיסלם איננו עבודה זרה התקבלה על ידי רוב ככל הפוסקים, ראשונים ואחרונים. שיטת החידושים המיוחסים לר"ן הסובר שהאיסלם הוא עבודה זרה נובעת כנראה מהנחה עובדתית שהמוסלמים משתחוים לדמותו של מוחמד, הנחה שבוודאי אינה נכונה בימינו ומסתבר שלא היתה נכונה גם בימיו. וגם אם הנחה זו נכונה, הדעה המקובלת יותר בפסיקה היא שכל עוד המשתחוה למישהו איננו מקבל אותו כאלוהיו אין בכך עבודה זרה גם אם להשתחויה זו יש רקע דתי.