שלום וברכה. לא ברורים לי כמה דברים בעניין המשנה. א) האם רבי יהודה הנשיא כתב את החיבור כדי להורות הלכה למעשה (כמובן יחד עם ידיעת הטעמים בע"פ) או רק רצה לסדר את השמועות בצורה יותר מסודרת? אם להלכה (וכמו שנשמע מהירושלמי שמכנה את המשניות "הלכות") מדוע הוא לא מפרש בכל מחלוקת כמו מי נפסק? לא בכל מקום אפשר להכריע לפי כללי הפסיקה,וכפי שתחזינה עינינו שבהרבה מקומות בש"ס יש מחלוקת כמו מי לפסוק. ב) חז"ל אומרים בעדויות פ"א: "אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין לְבַטָּלָה? שֶׁאִם יֹאמַר הָאָדָם: כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל -יֹאמַר לוֹ: כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ." וגם כתב על זה הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה. אם כך,מפני מה רבי לא מזכיר את כל הדעות שיש? בהרבה סוגיות תוסיף הגמרא שיש תנא שסובר אחרת ואפילו כמה תנאים,ואין צורך להביא דוגמאות מרוב שזה מצוי. האם בזה לא שייך שאתפלא איך המשנה סותרת את מה שקיבלתי מרב מסוים? ג) למה רבי השמיט הרבה ברייתות שכותבות דינים חשובים? (והן כן נפסקות בסופו של דבר להלכה אחרי שהגמרא צריכה להביא אותן). ד) איך יכול להיות שלאמוראים (למשל בביצה יב: ור"ה יט:) יש הו"א שהמשנה כדעת תנא מסוים ואילו רבי סובר אחרת? למה שרבי יביא דווקא את דעתו של ר’ יוסי ברבי יהודה וישמיט את דעתו שלו?

לשואל שלום, א) הקביעה שמטרתו היחידה של רבי בעריכת המשנה היתה הכרעת הלכה אינה מוחלטת, אם כי ללא ספק היתה זו המגמה העיקרית בעבודתו (ראה "יסוד המשנה ועריכתה" של ר' ראובן מרגליות או "מבוא למשנה" של ר' חנוך אלבק או "דרכי המשנה" של ר' זכריה פרנק, ועוד). ב) רבי הזכיר רק דעות שנפסקו להלכה או דעות שניתן לסמוך עליהן בשעת הדחק או דעות יחיד שיש לבטלן (ראה "יסוד המשנה ועריכתה" עמ' יח). ג) אכן בכל מקום כזה נכון לדון מדוע רבי לא שנה ברייתא זו במשנה. ד) רבי עסק בעריכת המשנה יחד עם חכמי בית ועדו, וכיון שהיו רבים ולא תמיד סברו כדעתו, הוכרח לפעמים לסתום משנתו נגד דעת עצמו (ראה "יסוד המשנה ועריכתה" עמ' יח). בברכה נאמנה