מה המקור לכך שלחבר וחברה קבועים אסור לקיים יחסים מחוץ לנישואין, ומהו הטעם לכך?

המקיימים יחסים מחוץ לנישואים עוברים גם בביטול מצוות עשה של קידושין וגם עוברים על לאו של "לא תהיה קדשה", כמבואר ברמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א ו-ד. הלכה א: קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה. הלכה ד: קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה. בנוסף לפן ההלכתי יש להבין את חומרת המעשה מבחינה אמונית-מחשבתית. זכות עצומה ניתנה לנו להקים בית בישראל, ובכך אנו מקימים מעין בית מקדש מועט, מעון לשכינה. לצורך העניין העצום הזה של הקמת בית יצר הקב"ה משיכה מיוחדת בין כל מין לבין המין השני, וכל זה כדי לסייע להם בהקמת ביתם. מעבר לכך הזכות שניתנה לנו להביא ילדים לעולם ולגדל את דור ההמשך של עם ישראל היא השותפות הכי גדולה שיכולה להיות לנו עם הקב"ה בבריאת העולם ובקיומו. לכן כל מי שלוקח את הכוח העצום שנתן לנו הקב"ה ומשתמש בו לפריקת תאוותיו האגואיסטיות והשפלות כמו בעלי חיים שהמניע שלהם הוא פורקן יצרים זול בלבד, הריהו פוגם במתנה העצומה שנתן לו הבורא, וזהו דבר חמור ושפל ביותר. יתירה מזו, בעזרת ה' בעתיד תזכה להקים בית נאמן בישראל, ובוודאי תרצה שתשרה בו אהבה וקשר רוחני עמוק בינך לבין אשתך. אדם שברווקותו לא שמר על תאוותיו והתנהג כבהמות העושות ככל העולה ביצרם בלי שליטה ובלי גבולות, גם רמת הקשר והאהבה שתהיה בינו לבין אשתו תהיה מבוססת בעיקר על הצדדים הרדודים והשטחיים של פורקן תאוות, ולא על בניית הערכה וחזון משותף. לא פלא הוא שאחוזי הגירושים כל כך גבוהים במקומות בהם לא רואים ערך בשליטה על תאווה זו. אם זה המוקד בקשר ביניהם הרי שאין לו אריכות ימים, ולאחר זמן מעדיפים "להתרענן". אדם שהתרגל לשלוט על יצריו ייצור גם עם אשתו קשר עמוק יותר, והתחום המיני רק יוסיף טעם וחיזוק לקשר הרוחני העמוק שביניהם. אני מאחל לך להקים בית נאמן בישראל עם קשר רוחני עמוק שיימשך עד 120! בברכה,