שלום הרב. אני בת חמש עשרה, וממש מעסיק אותי הנושא של שמירת נגיעה. אני לא מבינה למה צריך לשמור נגיעה וזה מפריע לי, כי אני רואה חברות שלי ששומרות נגיעה וזה נראה לי ממש יפה וקסום. אז למה כל כך חשוב לשמור נגיעה, ואיך אני יכולה להתחיל גם?

פעם ידיד שלי הביא לי חוברת שהוא כתב על טעם איסור נגיעה וביקש שאני אחווה את דעתי. עברתי על כל החוברת, והוא שטח בה טעמים רבים לאיסור נגיעה: הנאמנות בין איש לאישה, העומק בנפש שבא לידי ביטוי בנגיעה, המעלה של בניית בית שאין בו זרות ועוד כיוצא בזה. כשהשבתי לו את החוברת ביקשתי שלא להגיב עליה. הוא לחץ שבכל זאת אני אחווה את דעתי ואמרתי לו אחרי הפצרות שאני לא רוצה לפגוע בו ולכן אני נמנע מזה. הוא מאוד התעקש ואמר שהוא מוכן לשמוע כל ביקורת - ואז אמרתי לו שכל מה שהוא כתב זה לא הטעם לאיסור נגיעה, ואת הטעם האמיתי לא כתבת. הוא שאל למה אני מתכוון, והשבתי שאם רק הטעמים האלה היו היינו אולי מנסים להימנע מהשלכות כאלה ואחרות אך לא היינו נמנעים מנגיעה. הטעם האמיתי והיחידי הוא שהקב"ה התגלה בהר סיני, נתן תורת אמת לעמו ישראל, תורה אלוקית שלמעלה מכל גדר אנושי ודבריה לא נמדדים בהבנת שכלנו. כשם ששעטנז היא לא מצווה שהבנת השכל היא תנאי לקיומה, כי המצווה היא מצווה אלוקית - כך איסור נגיעה אינה מצווה שמתחילה משכלנו ומותנת בכך. הטעם האמיתי הוא הקסם של גילוי האלוקות שיש בכל תרי"ג מצוות דאורייתא וכל המצוות דרבנן, ובניהם גם איסור נגיעה. אף על פי כן, אחרי שאנחנו אמרנו 'נעשה', "כל אשר דיבר אלוקים נעשה", לבסוף הוספנו ואמרנו גם 'נשמע', הכלומר הבנה עד כמה שידו של אדם מגעת את רצון ה' יתברך. לעיניננו, ההבנה הפשוטה היא שהקשר בין המינים נוגע במחוזות מאוד עמוקים בנפש, משם נבנית המשפחה, משם מעמידים תולדות, משם ממשיכים את שרשרת הדורות. היא עמוקה אפילו יותר מחייו הפרטיים של האדם, כי היא נוגעת בהמשך הנצחי של ההיסטוריה. לכן כל קילקול, כל זיוף וכל טומאה במקומות אלו חמור ביותר, עד שחז"ל אמור שאפילו על אבייזריהו דגילוי עריות יהרג ואל יעבור. אפשר לראות בצורה מאוד פשוטה מה קורה במחוזות שבהם אין הבדלה ואין שמירה של זהירות בין נשים לגברים, לאיזה ריקנות והליכה אחר תאוות ליבם אנשים מגיעים, לעומת מקומות שהולכים על פי תורה בקדושה, בטהרה ובצניעות, איזה איכות חיים של טהרה, קדושה וקסם כמו שאת כותבת - נתון על פני המשפחות האלו. הדברים פשוטים וברורים למי שמוכן לפקוח את עיניו.