שלום לכבוד הרבנים היקרים!!! המדרש בהרבה מקומות מדבר על "פסלו של מיכה", ומגדיר זאת "צרה עבר בים", והקב"ה סרב להענישו היות ופיתו מצוייה לרבים. לא מצאתי במדרש מי זה האיש מיכה, והייתי רוצה יותר פרטים על פרשיה זאת. וכן כיצד ניתן לזהות בזמנינו את תופעת פסל מיכה? המדרש מספר שבני ישראל במדבר בעת שירד להם המן היו מקריבים לפסל מהמן, ובכל זאת "ומנך לא מנעת מפיהם", האם אפשר לומר שבימינו אדם העוסק בעסק מפוקפק והולך לכותל להתפלל ולבקש להצליח בעסק המפוקפק והפלילי, זו מעין הקרבת מן לפסלו של מיכה של זמנינו אנו?

לשואל שלום, בפשטות, מיכה היה איש מהר אפרים, שעשה פסל. הנביא מספר שהוא גנב אלף ומאה שקל כסף מאמו, וכאשר שמע שקללה את הגנב, הודה שגנבם והחזירם לה. אמו הקדישה את הכסף לעשות פסל ומסכה אפוד ותרפים, ונתנה מאתים כסף לצורף להתיך אותם לפסל. הפסל היה בבית מיכה, ואחד מבניו היה לו לכהן, עד שמינה את יהונתן בן גרשון לכהן. אנשים משבט הדני גזלו את הפסל והכהן כאשר עברו להתישב בעיר ליש היא דן. ממיקום הפרשה נראה שהיא התרחשה בסוף ימי השופטים, אחרי מות שמשון השופט האחרון, אבל חז"ל אומרים שפסל מיכה היה שנים רבות קודם לכן - בתחילת תקופת השופטים ואפילו בזמן קריעת ים סוף (ראה סנהדרין קג ע"ב). כדאי לעיין בספרו של מו"ר הרב איתן שנדורפי "הדר הנביאים" (עמ' 170),שם מסוכמות השיטות השונות ונידונות השאלות השונות שעולות מכל שיטה. בספר זה נידונה גם השאלה עד מתי עמד פסל מיכה (עד ימי סנחריב, עד חורבן שילה או שהיה גם בימי דוד). לפי דברי חז"ל במקומות שונים, מיכה החטיא את ישראל גם בעגל, הוא מרד במלכות בית דוד והתנבא לשקר. אף על פי כן זכה לחיות שנים רבות בזכות החסד שהיה עושה. לתחנות אלה בחייו מוקדש המאמר "מיכה - מעבודה זרה למרידה במלכות בית דוד" באותו הספר (עמ' 198), וקצרה היריעה מהכיל. הגמרא במסכת ברכות (סג ע"א) מביאה מימרא ששגורה בפי האנשים: "גנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי", כלומר גנב, אפילו בשעה שהוא עסוק בגנבה, הוא קורא ומתפלל לקב"ה שיצליח במשימתו. מן ההקשר שם עולה שתפילת הגנב מלמדת עליו זכות ומראה שסוף סוף אדם זה מבין שמקור חיותו מן הקב"ה. מכאן אנו למדים כמה יש לשבח ולראות בחיוב את אותו בעל עסק מפוקפק שבא להתפלל בכותל, ולוואי ומתוך כך ישוב אל ה' בלב שלם. בברכה נאמנה