בשבת , כאשר מברך המוציא על לחם משנה ויש עוד מסובים בשולחן, האם אחרי הברכה יאכל בעצמו ואחר כך יחלק מן החלה לשאר המסובים או שיכול אחרי ברכת המוציא שברך לחלק לכל המסובים ורק אז יאכל בעצמו ?

לשואל, שלום! דין זה שנוי במחלוקת. בפוסקים האחרונים התקבלה יותר הדעה שלפיה הבוצע צריך לטעום מהלחם לפני שיחלק למסובים, אבל לענ"ד נראה שיש מקום רב גם לדעה הנגדית, ומי שמרגיש צורך להקפיד על כבוד המסובים וחושש שאכילתו לפניהם תהיה חפוזה או תיחשב כחוסר נימוס רשאי לחלק להם לפני שיטעם. הרחבה: בגמרא (ברכות מז ע"א) נאמר שכאשר אחד מברך על הלחם עבור אחרים אסור לאחרים לטעום מהלחם עד שיטעם המברך. הרמ"א (סי' קסז סעיף טו) פסק שמותר לבוצע לתת לכל אחד את חלקו לפני שהוא אוכל, והם ימתינו מלאכול עד שהוא יאכל, ולדעתו החלוקה איננה מהווה הפסק בין ברכתו לבין הטעימה, מפני שהחלוקה היא צורך הסעודה. לעומת זאת הט"ז (ס"ק טו) סובר שאין לעשות כך משום שלכתחילה יש להמנע מכל הפסק, גם לצורך הסעודה, וגם אין בכך תועלת, מפני שבלאו הכי הם צריכים לחכות עד שיטעם. אילו היו רשאים לטעום מיד כשקיבלו את הלחם - הדבר היה מותר (כפי שעולה מתוספות בברכות שם ד"ה אין, בשם השר מקוצי), מפני שהברכה תהיה צמודה לאכילת המקבלים ואין כאן הפסק (שער הציון שם ס"ק סט), אבל מכיוון שהם צריכים לחכות עד שהבוצע יטעם, יש כאן הפסק. ואמנם כשהוא מקדים לחלק להם הוא מקצר את ההפסק בין הברכה לבין אכילתם, אבל מכיוון שהוא זה שבירך הרי שבעיית ההפסק שלו משמעותית יותר משלהם, ולכן עליו לאכול מיד אחרי ברכתו ואחר כך לחלק לאחרים. המשנה ברורה (ס"ק עט) מצדד בדעת הט"ז, ואילו בערוך השולחן (סעיף ל) הביא את דברי הרמ"א ולא הזכיר דברי הט"ז. ברם, הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה ה) פוסק: "הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד... והבוצע הוא פושט ידיו תחלה ואוכל, ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך... ואם רצה הבוצע לחלוק כבוד לרבו או למי שהוא גדול ממנו בחכמה ויניחנו לפשוט ידו קודם לו הרשות בידו". מדבריו יוצא שהסדר הנכון לכתחילה הוא שהבוצע נותן לכל אחד ורק אחר כך הוא אוכל, לא רק כדברי הרמ"א שמותר לעשות זאת, אלא שזהו הסדר הרצוי. כך פירשו זאת הראשון לציון (לר' חיים בן עטר, ברכות שם) ואבן האזל על הרמב"ם שם. הדבר תלוי בפירוש הגמרא בברכות שם: "הבוצע הוא פושט ידו תחלה". הרמב"ם מפרש זאת על הפת שבצע עליה, ומכאן שהפת מונחת לפני כולם אלא שהוא הראשון לאכול ממנה. ואחרים פירשו זאת על המנה הבאה בסעודה, שמאחר שכיבדו אחד מהם לבצוע - הוא מכובד גם לקחת ראשון מהמנה הבאה (עיין בתוס' הנ"ל ובשו"ע שם סי"ז). נראה שלדעת הרמב"ם עדיף להקדים ולחלק למסובים מפני כבודם, שאין זה ראוי שימתינו לו עד שיאכל. ואולי מטעם אחר, שאין זה נעים לבוצע שכולם עוקבים אחרי אכילתו וממתינים שיסיים, ואולי גם משום כך יזדרז באכילתו יתר על המידה. בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) מסופר על האמורא רב, שהיה מחלק לאחרים ביד ימינו ובו זמנית אוכל ביד שמאלו. נראה שהיה חשוב לו גם למנוע הפסק וגם להקפיד על כבודם, ולכן פעל באופן זה דווקא, אם כי הדבר אינו מעשי למי שבוצע בסכין וצריך בידו השניה לאחוז את הלחם. מכל מקום, יתכן ללמוד מהעדפתו לחלק בימין ולאכול בשמאל שהשיקול של כבוד המסובים גובר על עניין ההפסק, וכדעת הרמב"ם. עיין גם בביאור הגר"א בסעיף יז, שהוכיח מכל סוגיית הירושלמי כדעת הרמב"ם. למעשה, נראה לענ"ד שיש מקום לשתי הדעות, ולכן מי שמרגיש צורך להקפיד על כבוד המסובים וחושש שאכילתו לפניהם תהיה חפוזה או תיחשב כחוסר נימוס רשאי לנהוג כשיטת הרמ"א.