אם התורה דורשת מאיתנו דבר טריוויאלי לכאורה כמו לכבד את הורינו, למה לא נדרש גם לכבד את אחינו ואחיותינו?

לשואל, שלום! בוודאי צריך לכבד אחים ואחיות וכל אדם, משום "ואהבת לרעך כמוך" וכדברי חז"ל "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות פ"ב מ"י). אך כיבוד אב ואם פירושו שצריך לכבד אותם מתוך עמדה של כפיפות וקבלת מרות, לשרת אותם ולעשות כל צרכיהם וגם לעמוד בפניהם, כדברי הרמב"ם (הל' ממרים פ"ו ה"ג): "אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה... ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו". על זה התורה לא ציותה כלפי אחים ואחיות. ההבדל בין ההורים לבין האחים פשוט, כדברי ספר החינוך (מצוה לג): "משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה... ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו". בדרך כלל אין שום יחס בין התלות של הילד בהוריו לבין תלותו באחיו. נאמר אמנם בדברי חז"ל (כתובות קג ע"א) שחובה לכבד גם את האח הגדול. בעניין זה יש דעות שונות האם הכוונה לבכור דווקא או לכל האחים הגדולים ממך (עיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' עו). מכל מקום, הדעה המקובלת היא שאין הכוונה לחובת כבוד בדומה להורים, אלא שמה שמקובל בין בני אדם לכבד את האח הגדול - על זה ציותה התורה (שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' צה; אך עיין ב"ח יו"ד סי' רמ, שנראה שהבין מהטור שמדובר על כבוד בדומה להורים).