למדתי שהתורה מגדירה את המציאות והכוונה שהתורה היא הקובעת את מה נחשב מה בעולם. לדוגמא, נישואים זה כאשר איש מקדש אישה ואפילו על ידי שליח והוא לא ראה אותה אף פעם אבל אם חי אתה שנים רבות ללא קידושין הם לא נחשבים נשואים. דוגמא נוספת, בהלכות שבת מלאכה אסורה היא להוציא מחט מרשות לרשות אבל גרירת ספסלים כבדים בתוך הבית לא נחשב מלאכה. מה היחס של התורה לאדם שאין בו דעת (שוטה)? לכאורה מעיון בדברי חז"ל נראה שהיחס לשוטה הוא כאל אדם שאין בו דעת ולכן הוא פטור מהמצוות, ועולה השאלה אם שוטה פטור מהמצוות אז מה עניינו בעולם הרי כפי שמסביר הרמח"ל במסילת ישרים המטרה של האדם בעולם הוא לקיים מצוות בפרוזדור כדי להיכנס מוכן לטרקלין שזה העולם הבא ואם אכן השוטה פטור מהמצוות אז מדוע בכלל נברא השוטה בעולם? ובעצם יוצא שהתורה לא מגדירה את המציאות ובעצם אולי אין משמעות לקיומו של רבש"ע בעולם ואין משמעות מיוחדת לעולם הזה ולא צריך לקיים מצוות?? חשוב לי להדגיש שאני לא רוצה לשאול כדי לקנטר וכדי להתיר לא לקיים מצוות אלא אני באמת רוצה לדעת.

שלום וברכה, ראשית אדייק – כתבת "לכאורה מעיון בדברי חז"ל נראה שהיחס לשוטה הוא כאל אדם שאין בו דעת". חוסר הדעת אינו יחס התורה לשוטה, אלא בהגדרה מציאותית של שוטה – מי שבמציאות אין בו דעת, אין בו יכולת לקבל אחריות וכו' – הריהו פטור מהמצוות. בכלל, התורה איננה מגדירה את המציאות אלא כפי שכתבת – התורה מלמדת אותנו את ערכם של הדברים השונים במציאות, ומעבר לכך היא מדריכה אותנו כיצד לרומם את המציאות ולתת לה משמעות. כך למשל ביחס למצווה ליטול ידים בבוקר – היד היא מושג מציאותי שהתורה איננה מגדירה אותו, אלא התורה מרוממת אותו (ולקוצר היריעה לא אכנס כאן למשמעותה של מצוות נטילת ידים). יחס נוסף בין התורה למציאות הוא דברי חז"ל 'דרך ארץ קדמה לתורה' – התורה יכולה לפעול את פעולתה רק על בסיס של קומת דרך ארץ טבעית, הנלמדת מהמוסר הטבעי של האדם. ומכאן לשאלתך. שאלתך בנויה על ההנחה, שאם אדם פטור מהמצוות סימן שאין לחייו משמעות. אולם החיוב במצוות אינו המדד לערך הדברים, שהכי ההלכה היא שאם אדם שוטה נמצא בסכנת חיים, וכדי להצילו יש צורך לחלל שבת, מצווה וחובה לחלל שבת עבורו (כפי שהאריך הביאור הלכה בסימן שכט ד"ה 'אלא לפי שעה' וכתב "לדינא לא תלוי כלל במצות דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות, אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל וכדיליף לה שמואל מוחי בהם", וכן מי שהורג שוטה חייב מיתה, וכו'). זאת למרות שמדובר בשוטה שאין כל סיכוי שאי פעם יוכל לשמור מצווה כלשהי, וכפי שביאר רש"י (סנהדרין עד עמוד א') "דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בהם - משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל". משמעות הדבר היא שעצם החיים הם הערך הגדול ביותר, הקודם לערך המצוות. אמנם כאשר יש לאדם דעת המאפשרת לו לקיים מצוות, ממילא משמעות חייו קשורה לתוכן המצוות; אך כאשר אין לאדם דעת, כנראה שייעודו בעולם קשור לגילוי משמעות החיים כשלעצמם. ולפעמים דוקא מאדם שוטה ניתן ללמוד דברים עמוקים מאוד על תוכן החיים, לצורך העניין נחשוב על אדם שחי את ההווה והרגע בלבד, הוא נהנה מכל רגע אך ללא זיקה תודעתית לעתיד – באדם כזה מתגלה אור גדול של העתיד לבוא, שכן התכלית של כל הבריאה היא שנוכל להתענג מכל רגע ולחוות אותו בכל עוצמתו. עם זאת אדגיש שלא עסקתי בהעמקה בשאלה מדוע נברא השוטה בעולם, ולכן דברי אינם בבחינת תשובה מלאה אלא כיוון עקרוני, וברור לי שאנשים שעוסקים בפועל בסיוע לאנשים שמוגדרים 'שוטה' יוכלו – לפחות חלקם, אלו שבאים מתוך ענווה לכל אדם – לומר לך הרבה דברים אודות משמעות החיים של השוטה, וגם מה שיאמרו אינו אלא קצה הקרחון. נמצא לסיכום שבעוד שללא התורה היינו יכולים לחשוב שלאדם שאין לו דעת אין כל משמעות (עד כדי שבעבר היו תרבויות שביקשו לסלק מתוכן אנשים פגועים בנפשם, כמו היוונים העתיקים והנאצים), הרי שהתורה מלמדת שלגילוי החיים יש ערך גדול מאוד. התייחסתי עד כאן לחלק הראשון של דבריך, שהסתיים בשאלה 'מדוע בכלל נברא השוטה בעולם'. לאחר מכן שאלת 'ובעצם יוצא שהתורה לא מגדירה את המציאות ובעצם אולי אין משמעות לקיומו של רבש"ע בעולם ואין משמעות מיוחדת לעולם הזה ולא צריך לקיים מצוות' – אך אודה בכנות שלא הצלחתי להבין כיצד דברים אלו נובעים מהכתוב לפני כן, ואם עדיין יש בכך צורך - אתה מוזמן לשלוח שוב ולבאר את דבריך. כל טוב.