ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שימוש בסלייסר בשבת | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י שבט תשע"ה

שימוש בסלייסר בשבת


הרב עזריה אריאל

שאלה:
בס"ד
שלו’ לרב!
א. האם מותר להשתמש בשבת במכשיר לקציצת ירקות מסוג "סלייסר"?
ב. יצא לאחרונה סקוץ’ לשבת בשם "שבת כלין" הוא נראה עבה וצפוף יותר מהסקוצ’ שבת הרגיל, האם הוא מותר בשימוש? מה ההגדרה על פיה ניתן להתיר אביזרים כאלו?

תשובה:
לשואל, שלום!

א. סלייסר. בעניין זה ראיתי ויכוח בין תלמידי חכמים. לענ"ד אסור להשתמש בו להכנת סלט, וגם מחיתוך ירקות לחתיכות גסות שנאכלות אחת אחת עדיף להימנע. לעניין זה אין הבדל בין אם הדבר נעשה סמוך לסעודה או לא.

ב. "שבת כלין". ראה במרשתת באתר 'שבתכלין' הדגמה על פעולתו והסבר להיתר בתוספת מכתבי רבנים המאשרים את השימוש בו. כשמרטיבים אותו הוא לא מחזיק את המים, והלחיצה עליו איננה מגבירה את קצב יציאת המים ממנו. העקרון ההלכתי: מה שנראה לעין כסופג ובולע את המים - יש בו איסור סחיטה. מה שנראה לעין רק כמכיל את המים, כמו כוס - אין בו סחיטה.


הרחבה על הסלייסר:

1. תיאור: מדובר במכשיר בצורת קופסת פלסטיק מרובעת, שהשימוש המרכזי בו הוא לחיתוך סלט, על ידי שלושה סכינים שמסתובבים בתוכו במהירות באמצעות ידית חיצונית המופעלת ידנית. כאשר מסובבים מעט החתיכות גדולות למדי, וככל שמסובבים יותר החתיכות קטנות יותר.
לפי ניסוי שערכתי בגזר, מלפפון ועגבניה, בסיבוב הראשון עד השלישי בערך מתקבלות חתיכות גדולות שאינן מתאימות לסלט, וניתן לקרוא להן "ירקות חתוכים" (גודל כזה שניתן לאוכלם אחד אחד). מכאן והלאה מתקבלות חתיכות במגוון של גדלים, כולל קטנים מאוד, ובהדרגה מתקבל סלט אחיד וקצוץ היטב. ידוע לי שיש כאלה המשתמשים בו גם לסלט בחתיכות גסות ואחידות פחות או יותר, אבל כנראה גם בצורה זו יש חתיכות דקיקות, באופן ודאי או קרוב לודאי.

2. הבסיס לדיון הוא ההלכה בשו"ע (סי' שכא ס"י) הקובעת שגם בתנאים שבהם מותר לטחון בשבת אסור לעשות זאת בכלי בכלי המיוחד לטחינה: "אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראליי"ו". לאור זאת, לכאורה יש לאסור את הסלייסר, המיוחד לטחינה, אפילו אם חותכים בחתיכות גסות יחסית.

3. להבנת החידוש המיוחד בסעיף זה וגבולותיו יש להקדים, שמצאנו במלאכת טוחן כמה הגדרות מקילות, כולן שנויות במחלוקת:

א. מותר לטחון לצורך אכילה לאלתר. זהו חידוש של הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ד סי' עה), שנלמד מהלכה מקבילה במלאכת בורר, שמותר לאלתר. אמנם לא כל מלאכה מותרת לאלתר, וברור שאסור לקצור או לבשל כדי לאכול מיד, אך במלאכות מסוימות העשייה בסמוך לאכילה נחשבת כחלק מדרך האכילה. בשלטי הגבורים (שבת לב,א בדפי הרי"ף אות ג) חלק במפורש על היתר זה, וכן משמע ברמב"ם (שבת פכ"א הי"ח, כפי שציין הרשב"א עצמו בתשובתו שם) ובראשונים נוספים (עיין חזון איש מועד סי' נז ד"ה ובעיקר דינו). הרמ"א (סי' שכא סי"ב) פסק כקולתו של הרשב"א, ואילו בבית יוסף סמך עליו רק בחיתוך גס במקצת, וכך הורה המשנ"ב (ס"ק מה) לכתחילה.

ב. מותר לטחון מאכל שאיננו גדל בקרקע. זהו חידוש של תרומת הדשן (סי' נו), והוא עצמו פקפק בו והתיר רק מאכל שניתן לאוכלו שלם גם ללא הטחינה. קולא זו הובאה להלכה בשו"ע, שמותר לחתוך בשר אפילו לחתיכות דקות אך בתנאי שהוא מבושל (סי' שכא ס"ט בשו"ע ועיין ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק לג).

ג. מותר לטחון לחתיכות גסות. כמה ראשונים כתבו שמלאכת טוחן נאמרה רק בחיתוך דק (תוספות בשבת קיד,ב ד"ה אלא וד"ה לעולם; וכן משמע ברבנו חננאל שם עד,ב), אלא שההגדרה ל"דק" אינה ברורה, כלשון ספר יראים (סי' רעד): "הלכך יזהר אדם שלא יפרר פירות לפירורין דקין, ושיעור דקיקותם ופרירותם לא ידעתי לברר". ויש ראשונים שהבינו שמלאכת טוחן נאמרה גם בחיתוך גס, כאשר החיתוך מאפשר לעשות בחלק הקטן תפקיד מסוים שאי אפשר היה לעשות בגדול (עיין רש"י שבת עד,ב ד"ה דסלית סילתי וד"ה חייב אחת עשרה, ורמב"ן במלחמות ה' ביצה יג,ב בדפי הרי"ף, ועיין שמירת שבת כהלכתה פ"ו ס"א הערה ו). בשו"ע (סי' שכא סי"ב) נקט בשיטה הראשונה, אך בביאור הלכה (ד"ה המחתך) כתב שמכיוון שקשה להגדיר את הגודל המותר עדיף לעשות זאת בסמוך לסעודה דווקא.

(יש קולא נוספת ב"טוחן אחר טוחן", ואיננה מענייננו)

4. המקור המרכזי לדיון כאן הוא שו"ת הריב"ש (סי' קפד) שדן בשאלה האם מותר לטחון גבינה קשה בעזרת מגרדת המיועדת לכך ("מורג חרוץ בעל פיפיות") כאשר הדבר נעשה לצורך אכילה מיידית. הריב"ש כותב שגם על פי הרשב"א שהיקל בטחינה לאלתר (קולא א' לעיל) אין להתיר זאת בכלי המיוחד לטחינה, כשם שבמלאכת בורר (שממנה למד הרשב"א את היתרו) אין היתר לברור בכלי המיוחד לברירה.
הריב"ש מוסיף שיקול אחר, שטחינה בכלי המיוחד לכך אסורה גם משום "עובדין דחול", ולכן יש לאסור אפילו ביום טוב, כשם שנאסר לטחון תבלינים בריחיים ביום טוב. אלא שבנקודה זו הריב"ש מתלבט, מפני שיש מקום לחלק: טחינת התבלינים בריחיים נעשית פעמים רבות בכמות המספיקה לזמן רב, ולכן מעשה זה ביום טוב הוא "עובדין דחול", מה שאין כן גירוד הגבינה, הנעשה לשימוש יום-יומי; ומסקנת דבריו נוטה להקל.
הריב"ש בכל הדיון אינו מזכיר נימוק להקל בגבינה משום שאיננה מגידולי קרקע, ונראה בבירור שחלק על היתרו של תרומת הדשן (קולא ב' הנ"ל).
הרמ"א בהלכות יום טוב (סי' תקד ס"ג) פוסק, כמשתמע ממסקנת הריב"ש, שאין כאן חשש 'עובדין דחול': "ומותר לגרור גבינה ביום טוב על הכלי שהוא מורג חרוץ" (אך הצריך לעשות זאת בשינוי, מטעם אחר שאינו קשור ל"עובדין דחול", עיין במשנ"ב שם ובריב"ש עצמו).

5. בשולחן ערוך בהלכות שבת (סי' שכא ס"י) פסק כדברי הריב"ש: "אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראליי"ו". הדבר מעורר שאלה: הרי השו"ע עצמו, בסעיף הקודם, התיר לטחון מאכל שאיננו מגידולי קרקע. מדוע, אפוא, אסר את גירוד הגבינה בכלי? ואם הטעם הוא משום "עובדין דחול", הרי הריב"ש עצמו מצדד שנימוק זה אינו מספיק, ועל כל פנים הרמ"א, שהתיר ביום טוב, היה צריך להתיר גם בשבת!
בשאלה זו דן במחצית השקל (סי' שכא סקי"ב), ותירץ כך: ההיתר במאכל שאיננו גידולי קרקע שנוי במחלוקת, כאמור, ולכן מצטרף כאן החשש שמא הדבר מוגדר גם כ"עובדין דחול". לעומת זאת ביום טוב, שהשיקול היחיד לאסור הוא "עובדין דחול", ההכרעה היא שאין בזה חשש.

6. מכאן עולה המסקנה שאסור לחתוך חיתוך דק בעזרת כלי המיוחד לטחינה. ההיתר של "לאלתר" אינו מספיק, מפני שהיתר זה לא נאמר בכלי המיוחד לטחינה. וההיתר של "אינו גידולי קרקע" אינו מספיק, מפני שהיתר זה אינו ברור, ומצטרף לכך החשש שמא בכל כלי המיוחד לטחינה יש "עובדין דחול".

באשר לחיתוך גס, אם מדובר על כלי המשמש לטחון בו לימים רבים - הרי זה "עובדין דחול" ואסור. ואם דרכו לטחון בו לשימוש יום-יומי, לכאורה אין כל סיבה לאסור. הדוגמאות בפוסקים לאיסור הטחינה בעזרת כלי המיוחד לכך הן בחיתוך דק בלבד: עיין ביאור הלכה סי' שכא סי"ב ד"ה מידי דהוה, על מי ש"חותך הבצלים והצנון דק דק בסכין גדול המיוחד לזה". וראה גם שמירת שבת כהלכתה פ"ו ס"ג, שאסר להשתמש במערכת סכינים המיועדת לחיתוך יסודי של בצל, והתיר מערכת דומה לחיתוך פרוסות ביצה (אם כי בהערות שם לא מבואר ההבדל בין חיתוך גס לחיתוך דק).

אמנם גם על קולא ג' מצד גודל החתיכות מצינו חולקים, כאמור, והיה מקום לומר שכשם שהשו"ע החמיר בקולא ב' השנויה במחלוקת בצירוף החשש לעובדין דחול כך גם יחמיר בקולא ג'. אך קשה לחדש זאת חומרא כזו ללא מקור ברור, וגם מבחינת משקל הדעות היתר ג' מבוסס יותר מהיתר ב', ואכמ"ל.

7. מכאן לסלייסר: זהו מכשיר להכנת סלט בכמות משפחתית לצריכה של יום-יומיים ולא לימים מרובים. לכן, מעיקר הדין אין בו חשש "עובדין דחול". יש מקום להתלבט האם להגדיר אותו כמיוחד לטחינה, מכיוון שיש בו אפשרויות חיתוך שונות וחלק מהן אינן נחשבות לטחינה (כשם שסכין אינו נחשב "מיוחד לטחינה", וכפי שכתב הריב"ש עצמו, כי ניתן לחתוך בו חתיכות גדולות). מכל מקום, מסתבר לי שמי שבדרך כלל משתמש בכלי זה לחיתוך דק הרי זה עבורו "כלי מיוחד לטחינה", ולכן אין לחתוך בו דק דק אפילו לאלתר, וזהו איסור מדאורייתא. גם אין לחתוך בו בחיתוך דק דברים שאינם גידולי קרקע, בצירוף החשש שהשימוש בו נחשב "עובדין דחול". לעומת זאת בחיתוך גס אין לאסור מצד עובדין דחול.

לפיכך, מעיקר הדין מותר להשתמש בו סיבובים בודדים (להערכתי - בין אחד לשלושה) לחיתוך ירקות בחתיכות גדולות למדי, יותר מהמקובל בחיתוך סלט אלא כ"ירקות חתוכים" לאכילה אחד אחד. באופן זה, גם אם יצאה חתיכה קטנה, אין בכך איסור כאשר לא מתכוונים לכך ואין זה "פסיק רישא". בפרט יש מקום להתיר זאת למי שגם ביום חול חותך בו בחיתוך גס בלבד וזו מטרתו כעת. לעומת זאת בחיתוך סלט, אפילו אם מתכוונים לחתיכות גדולות יחסית, דומני שודאי או קרוב לודאי שיהיו חתיכות קטנטנות שהן טחינה האסורה.

הלכה למעשה, לענ"ד עדיף שלא להשתמש בו כלל. מכיוון שבמכשיר זה יש פער של סיבובים בודדים בין הגודל המותר והאסור, וגם קשה להבחין בדיוק במבט מבחוץ בשעת מעשה בגודל החתיכות שאליו הגענו, עדיף שלא ללכת "על הגבול".


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il