שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

שאלות

undefined

הרב חיים שרייבר

ט"ז שבט תשע"ה
שאלה
1. אם שתיתי משהו ולא ברביעית ככה שאני לא מחוייב בברכה אחרונה ובירכתי ברכה אחרונה , זה ברכה לבטלה? ואם כן שברכה לבטלה מהתורה - איפה זה כתוב בתורה? 2. ספק ספק דאורייתא - מה הדין? 3. ספק פסיק רישא מה הדין? 4. מי נקרא גוי בימינו? ערבי שגר בארץ ישראל נקרא גוי?, מי שלא עשה ברית נקרא גוי? , אם יש לערבי דיבור בעברית הוא נקרא גוי?, מי שלא שומר שבת נקרא גוי? 5. האם מותר להתפלל במקום שיש צורה של קטנים? ומה הדין אם יש או אין ריח?ואם אסור להתפלל שמה והתפללתי אני צריך לחזור? - באיזה מקרים אני צריך לחזור? מה הדין אם נודע לי באמצע תפילת 18 שיש שם צואה של קטנים? ומה הדין אם אני רק מריח באמצע תפילת 18 ריח של צואה מה אני צריך לעשות? תודה
תשובה
שלום 1.איסור ברכה לבטלה נלמד מהפסוק "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא"- מפסוק זה אנו למדים שאין להזכיר ללא כל צורך את שמו של הקב"ה, כמובן שבכל ברכה קיימת אזכרה של שם ה' ועל כן נאסר לאומרה ללא צורך. כדאי לדעת שצריך להיזהר ולכתחילה לא לשתות יין או שאר משקים כשיעור כזית, אלא או שישתה שיעור רביעית כדי שיברך ברכה אחרונה, או פחות משיעור כזית. בדיעבד אם שתה יותר מכזית, ופחות מרביעית, אין לברך ברכה אחרונה. (שו"ע סי' ר"י סע' א') 2. כתב הש"ך (סוף סי' ק"י הלכות ספק ספיקא אות ל"ו) "דיני ספק ספיקא עמוקים ורחבים מני ים ויש בהם כללים וענינים הרבה ענינו של זה לא כענינו של זה וגם בדבר קל ודק יש להפריש בין זה לזה ע"כ אין לנו עכשיו לבדות שום ספק ספיקא או ספק דרבנן להקל ללמוד דבר מדבר אם לא אותן המפורשים כל אחד במקומו...או הדומה להן ממש או שיש בלא זה צדדים להתיר וגם זה אחר רוב העיון שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול". על כן יש לדון ולבדוק כל מקרה ומקרה ולברר את דינו על פי הנתונים במציאות וכללי ההלכה. 3 אם מדובר באיסור דרבנן ניתן להקל. אם מדובר באיסור דאורייתא דעת הביאור הלכה להחמיר ודעת הרב עובדיה (יביע אומר יורה דעה חלק ו' סי' כ"ז בסופו) שבצירופים נוספים ניתן להקל. הרחבה ומקורות: נחלקו האחרונים מה הדין בספק פסיק רישא (= אדם שעשה מעשה ולא התכוון לאיסור, ויש ספק אם נגרם מן המעשה שעשה איסור): דעת הט"ז (או"ח סי' שט"ז ס"ק ג') שמותר כדין אינו מתכוון.(הביאור הלכה הביא ראיה לט"ז מדברי הרמב"ן). רע"א וביאור הלכה - זהו ספק רגיל שיש לדון בו ע"פ הכללים של ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא להלכה - כתב הביאור הלכה שבאיסורי דרבנן (כגון: ארגז שספק אם יש בו זבובים, ואם ינעל אותו ספק אם יעבור על איסור דרבנן של צד) לכו"ע ניתן להקל. בספר מנוחת אהבה (חלק ב' פרק א' סע' ח') כתב במקום הצורך ניתן להקל כט"ז, והמחמיר תבוא עליו ברכה. יש שחלקו בין איסורי שבת לשאר איסורים. בשו"ת מלמד להועיל (חלק ג' סימן ק"ב) כתב שבאיסורי שבת כיון ש"מלאכת מחשבת אסרה תורה" יש חשיבות למחשבתו ולידיעתו של האדם, ואם כן אם הוא מסופק אם יש במעשיו מלאכה אין מצב זה מוגדר כמלאכת מחשבת, כיון שאותו מעשה אינו ברור במחשבתו ועל כן מותר אם אינו מתכוין. "אבל בבשול בשר בחלב דלא בעינן מלאכת מחשבת כל שיש ספק פסיק רישיה אסור כיון דהוי ספק דאורייתא".. הרב עובדיה (יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן כז) כתב במקרה ש"הדבר ספק...אפי' נימא דחשיב פסיק רישיה, כיון שהוא ספק, סמכינן על המקילים בספק פסיק רישיה". נראה מדבריו במהלך התשובה שם שאם יש עוד סניפים להקל ניתן לסמוך גם על כך שספק פסיק רישיה מותר. 4. עם ישראל מובדל מן הגויים כפי שכתוב "ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי" וכן כתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים". קיימות מספר דרכים כדי שיחול על אדם שם של יהודי: א. מי שאביו ואמו יהודים, ואפילו אם רק אמו יהודית והאב גוי הרי הוא בכלל ישראל. אבל אם היה בן גויה אע"פ שאביו יהודי דינו כגוי ואינו בכלל ישראל. ב. אם גוי רוצה להתגייר צריך לעשות ברית מילה ולטבול בפני בית דין של שלשה ולקבל עליו עול מצות ואפילו מל וטבל וקבל עליו כל המצוות לבד ממצוה אחת ואפילו מצוה דרבנן לא נכנס לכלל ישראל ולא נקרא עליו שם יהודי. כל אותם הנכנסים בכלל ישראל נקראים יהודים ואפילו שנתגייר למרות שנקרא גר מ"מ נקרא ג"כ יהודי ורמז יש לדבר ורבים מעמי הארץ מתייהדים במגילה וכוונתו שמתגיירים ונעשים יהודים. ספר החינוך (מצוה ב' - מצות מילה) הסביר את טעמה של מצות ברית מילה כך: "רצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם אשר מוצאם ומובאם אינו שוה". עם ישראל שונה מן האומות באופן מהותי, אע"פ שלא תמיד אנו רואים זאת בצורת החיים החיצונית. 5. אסור לומר או להרהר דברים שבקדושה במקום שיש בו צואה שנאמר (דברים פרק כ"ג, פס' י"ד-ט"ו): "וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וגו' וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". מספר כללים לגבי תפילה במקום צואה: א. כל הנמצא בתוך ד' אמות (כשני מטרים) של אדם, נחשב בכלל מחנהו, לפיכך אם ישנה צואה בתוך ד' אמותיו, אין מחנהו קדוש ואסור לו להתפלל שם. ב. אם הצואה מונחת כנגד פניו, כל זמן שהוא רואה אותה - אסור לו להתפלל. אפילו אדם עיור או כל אדם בלילה שאינו רואה אותה כעת בגלל החשיכה, צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראותה ביום. אם נודף ריח מהצואה, צריך להתרחק ד' אמות ממקום שכלה ריחה. ג. אם הצואה נמצאת מאחוריו צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. ד. גם מי שחוש הריח שלו נפגע (אדם מצונן וכדו'), צריך להתרחק כמו שאר האנשים שמריחים. (מקורות (לסעיפים א-ד): שו"ע סי' ע"ט סע' א', משנה ברורה וילקוט יוסף) ה. אדם שקרא קריאת שמע או התפלל בתוך ד' אמות של צואה, לא קיים את מצוותו ועליו לחזור ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל. וגם אם לא ידע שהיתה שם צואה אבל הוא מקום שיש חשש סביר שתהיה בו צואה, והוא פשע ולא בדק את נקיות המקום, לא יצא ידי חובתו. ואם הוא מקום שאין סבירות שתהיה בו צואה, יצא בדיעבד ידי חובתו. (מקור: שו"ע סי' ע"ו סע' ח') ו. קטן שהגיע לגיל שיכול לאכול כזית דגן בשיעור זמן של אכילת פרס (כשש-שבע דקות וי"א ארבע דקות) צריך להרחיק מצואתם כדין צואת גדול. אף קטן שידוע שלא אכל דגן כבר מספר רב של ימים רבים וכל שכן אם לא אכל דגן מעולם יש להחמיר ולהתרחק מצואתו. גילו הקטן שיש להרחיק מצואתו: היעב"ץ כתב שמגיל שנה. וכל זה בשעת הדחק, אבל לכתחילה טוב להרחיק מצואת קטן אפילו בן שמונה ימים. הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת בא סעיף כג) כתב שלכתחילה טוב להתרחק אפילו מצואת קטן בן יומו. ז. בדיעבד אם התפלל נגד צואת קטן יש לחלק: קטן שידוע שלא אכל דגן כבר מספר רב של ימים רבים וכל שכן אם לא אכל דגן מעולם אין צריך לחזור ולהתפלל. בכל מקרה אחר צואת קטן דינה כצואת גדול ואף בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל. (מקורות (לסעיפים ו-ז): שו"ע סימן פא סע' א' ומשנה ברורה) ח. מותר לברך כנגד צואה מכוסה. אך אם יוצא ממנה ריח רע צריך להתרחק ממנה (שו"ע סי' פ"ז סע' ג' וסי' ע"ו סע' ג' ובמשנה ברורה). צואה המכוסה בחיתול, והריח אינו יוצא מחוץ לחיתול, דינה כצואה מכוסה ואינו צריך להתרחק ממנה. ט. אם יוצא מהחיתול ריח רע חייבים להתרחק ממנו או לנקות את התינוק מהצואה כדי לברך או להתפלל. כמה צריך להתרחק - יש שהורו להתרחק ארבע אמות ממקום שכלה הריח (אור לציון חלק ב' פרק ו' סע' י"ד, כף החיים סי' ע"ט ס"ק כ"ט). ויש שהורו שאמנם לכתחילה יש להתרחק ד' אמות ממקום שכלה הריח אבל בדיעבד יכולים לסמוך על הדעה הסוברת שדי להתרחק עד למקום שאין הריח מגיע (משנה ברורה הקדמה לסי' ע"ט הדין השביעי, הרב אלישיב בספר וזאת הברכה עמ' 150 וכן דעת הרב אליהו) י. כל הנ"ל (סעיפים ח-ט) עוסקים כאשר ידוע שהתינוק לכלך. אך אם אין ידוע אם התינוק לכלך יכול לברך כנגדו, ואין צריכים לחוש שמא עשה צרכיו, כל זמן שאין מרגישים ריח רע כלל.(דעת הרב אלישיב זאת הברכה עמ' 150, שבט הלוי חלק ט' סי' ר' אות ב', אור לציון חלק ב' פרק ו' סע' י"ד, הרב אוירבך בהליכות שלמה פרק כ' סעיף ד') אך דעת הרב אליהו שתינוק הוא כמו מקום שמוחזק שיש בו צואה. יא. אם באמצע התפילה התינוק עשה את צרכיו ובא ליד המתפלל, אם יוצא ממנו ריח רע, אסור להמשיך להתפלל. אם יש שם מי שיכול לטפל בתינוק, יסמן לו בידו שירחיק את התינוק וכך יוכל להמשיך להתפלל. כאשר אין מי שיכול לטפל בתינוק, אם ניתן להושיבו במיטה או בחדר אחר עד סיום התפילה ינחנו שם וימשיך בתפילתו. אם אין אפשרות כזו, מפני שהוא בוכה וכדו' כיוון שממילא אסור להמשיך להתפלל במצב זה, יפסיק את תפילתו ינקה את התינוק, ייטול את ידיו, וישוב לתפילתו, אלא שיש לחלק במקרה זה בין שני מצבים: א. אם ההפסק יהיה קצר מהזמן שלוקח לאדם זה לומר את כל תפילת עמידה, יוכל להמשיך להתפלל ממקום שהפסיק. ב. אם ההפסקה ארכה כשיעור שלפי הערכתו לוקח לו לומר את כל תפילת עמידה מתחילתה ועד סופה, יתחיל מחדש את תפילת שמונה עשרה. (שו"ע סי' ק"ד סע' ה') יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il