השבת אבידה על חפצים שנמצאו ממזמן

שלום הרב! ברשותי ארגז מלא בחפצים שנאספו אצלי במהלך השנים (כגון מכשירי כתיבה מכל הסוגים, כיפות מטענים וכדו’). חלק מהחפצים הם מציאות שמצאתי, חלקם זה חפצים שהתגלגלו אלי בכל מיני דרכים- למשל חפצים שנשארו בחדר שלי בפנימיה שלקחתי אותם על מנת לנסות להחזיר אותם לבעליהם וכדו’ (אך לא מדובר בחפצים שהשאלתי ממישהו ולא החזרתי). לצערי הרב על חלק גדול מהחפצים התעצלתי ובסוף לא פרסמתי מודעה של השבת אבידה, כעת אין לי אפשרות לעשות השבת אבידה עליהם היות ומדובר בחפצים מכמה תקופות (למעלה מעשר שנים) שנמצאים בערבוביה. ההיתי מאוד שמח להיפטר מארגז זה מכיוון שהוא תופס לי מקום בבית ומבחינתי אין לי צורך בחפצים אלו. ברצוני לשאול את הרב האם יש איזה דרך שאוכל לזרוק את החפצים כגון ע"י עריכת רשימה של החפצים שהיו אצלי וכדו’ או בדרך אחרת? בתודה מראש

שלום וברכה בדברים שיש סימן-אם זוכרים את מיקום המציאה או את הקהל שממנו אבד חפץ זה, צריך להכריז שם. אם לא זוכרים בכלל ואין שום אפשרות להכריז וכן בחפצים שהם ללא סימנים-נראה לנהוג כך: חפצים שהבעלים לא מקפידים דווקא על החפץ שלהם ומצוי לקנותו [רוב החפצים שיש היום]- אפשר לשום את ערך המציאה, לרשום את הסכום בכסף שערכו נשמר היינו בדולר או יורו [הלכות השבת אבדה לרב רוזנבלט פ''יד,יב] ,לרשום גם את סימני החפץ במקרה ויש, ומותר להשתמש באבדה או למכרה ולהשתמש בכסף שמקבלים תמורתה. אמנם אם הבעלים מקפידים לקבל דווקא את החפץ שלהם [חפצים בעלי ערך אישי, ספרים נדירים, תפילין מהודרות וכד']-יש לשומרם עד שיבוא אליהו. לספרדים הנוהגים כשו''ע, לפעמים החפץ שייך למוצאו לגמרי. עיין בהרחבה. כשמותר הדבר בשימוש, ניתן גם לתרום זאת לצרכי צדקה [אחר ששם את ערכו וכתב זאת בפנקסו כנאמר לעיל] ובכך לזכות את בעל האבדה [פתחי חושן אבדה ז הערה י]. אשריך שאתה מקפיד לברר את שיש לעשות בנוגע לחפצים שאינם שלך. הקפדה זו תעלה לפני אבינו שבשמים ונזכה לגאולתנו השלמה מקורות והרחבה רמב''ם גניבה ואבדה טו, א-ב וכן ה-ו ושו''ע רס,ט-י פסקו שמציאה בדרך הנחה [נראה שהבעלים הניחום שם בכוונה]-לא ייקחנה כלל. מציאה בספק הנחה [ספק אם נפלו מידי הבעלים או שהניחום שם בכוונה] או בדרך נפילה [סמ''ע רס,מד כגון שמצאה ברה''ר]-אם נטלה ואין בה סימן, זכה בה. טור ורמ''א שם סוברים לחלק: מצא במקום המשתמר-בספק הינוח-כשאין בה סימן ונטלה, תהא מונחת עד שיבוא אליהו.[כשיש סימן-יכריז]. מצא במקום שאינו משתמר כלל-כשאין סימן זה של מוצאו [לפי פשט לשון הרמ''א ולפי הנתיבות רס,טו אפילו בודאי הינוח. וכך כתבו הלכ' השבת אבדה פ''א, ז .ואבדה ומציאה פ''ב,כ. אמנם הש''ך רס,לא מבאר את הרמ''א שבוודאי הינוח, יהא מונח. זוכה המוצא לעצמו רק בדבר שמסתמא התייאשו הבעלים עוד קודם שמצאו. אם לא-הוי ייאוש שלא מדעת שלשיטתם יהיה מונח. וכך פסק הלכ' השבת אבדה פ''א,ח]. במקום המשתמר קצת-אפילו ספק הינוח-כשאין בה סימן ונטלה ,תהא מונחת עד ביאת אליהו. לביאור הרמב''ם והשו''ע שכשנטל מציאה ללא סימן בספק הינוח, הרי היא שלו למרות שהוי יאוש שלא מדעת: 1. כסף משנה גניבה ואבידה טו,א .וכן בב''י רס 'וכתב עוד' ביאוש שלא מדעת-אסור אמנם ליטלו, אך אם עבר ונטלו הרי אלו שלו [כי זה כבר בידו ואין הוא יודע למי להחזיר שכן אין בזה סימן]. רק כשיש בו סימן [שחייב בהשבתה] והכריז ולא באו הבעלים-יהא מונח עד שיבוא אליהו. ביאר את שיטתו הגרש''ז אויערבך מובא בהשבת אבדה כהלכה עמ' קמט שהיתר השימוש מבוסס על אנן סהדי שכל אדם נוח לו בזה כי בכ''מ לא יוחזר לבעליו והוי כמו זה נהנה וזה לא חסר. 2. סמ''ע רס,מב ומבואר יותר בדרישה שם סע''ק יא שכשהרים על דעת להשיב ואח''כ ראה שאין בה סימן-יכול ליטלה לעצמו. מבארו שו"ת חלקת יעקב הערות לחושן משפט סימן יז : 'הנה הסמ"ע מפרש דברי הרמב"ם ושו"ע, דבספק הינוח אם נטל זכה בו איירי בנטלו ע"מ להחזירו, וכהסברו בדרישה שם, ע"פ המבואר ב"מ כ"ו אמר רבא נטלו לפני יאוש ע"מ להחזירו ואחר יאוש נתכוין לגוזלה אינו עובר אלא משום השב תשיבם, ופירש"י שם, דלא תגזול ליכא אלא דומיא דויגזול את החנית מיד המצרי משא"כ כשלקחו ע"מ להחזירו שבא בהתירא לידו, וא"כ בספק הינוח כיון דלקחו ע"מ להחזירו ליכא תו משום לא תגזול, ומשום השב תשיבם נמי ליכא, כיון דלית בי' סימן, ואין לו למי להשיב, ומשו"ה מחזיקו לעצמו...'. אמנם רע''א חידושים צמצמו שהתיר הסמ''ע לקחת לעצמו רק אחר ייאוש בעלים. 3. ש''ך רס,כו כל עוד לא נודע מי הבעלים מותר לו להשתמש באבדה. כוונת הדין שייאוש שלא מדעת לא הוי יאוש היינו שבמקרה ויבואו הבעלים-חובה עליו להשיבה להם. הש''ך רסב,ג הוסיף שרק אחר יאוש מותר להשתמש. והיינו שימתין עד לזמן שבו ודאי התייאשו הבעלים. ביאר זאת הדברי משפט רס,ב שלאחר ייאוש-אינו עובר בלא תגזול. כיון שאינו יודע של מי הוא ואין לו יכולת להשיב [אין בו סימן]-אינו עובר על 'השב תשיבם'. אמנם החלקת יעקב בהערותיו לחו''מ סימן יז ביאר את הש''ך:'... ומשמעות הש"ך אפילו היכא דעדיין לא נודע לבעליו בכלל שנאבד מהם, דאכתי ליכא יאוש, מ"מ כיון דאין לו למי להחזיר משתמש בו. ולא דמי לשולח יד בפקדון כיון דעומד להחזירו, וודאי אי משתמש בו מיקרי גזלן...'. שולחן ערוך הרב הלכ' מציאה ופיקדון ג סבר שדעות אלו להקל נאמרו רק על מקרה של הרמב''ם והיינו כשאין בו סימן. כשיש סימן-לעולם א''א להשתמש בזה [כי אולי יצליח בעתיד לקיים מצוות השבה ע''י הכרזה. ואף שטרם באו הבעלים,אולי בעתיד כן יבואו]. מהסמ''ע קצ,מז משמע שאף הרמב''ם והשו''ע לא התירו לו לקחתו לעצמו כשנמצא במקום המשתמר לגמרי. וכן כתוב בהלכות השבת אבדה לרב רוזנבלט פ''א הערה ד וכן באבדה ומציאה לרב פנחסי עמ' כ הגר''א רס,כז ביאר בשו''ע שזכה במציאה אף שהיא נמצאה דרך הינוח. [עיין אבדה ומציאה עמ' כא הערה נו-ציין מח' בין הגר''א לשאר פוסקים בדעת הרמב''ם]. באוצר פסקי אבדה לרב פרץ סימן יג כתב שאף לרמב''ם ולשו''ע אינו שלו כשמצאו במקום המשתמר ובדרך הנוח. א''כ הנוהג כדעת מרן השו''ע-מעיקר הדין החפצים שאין להם סימן וכבר נטלם-הם שלו לגמרי, אף בספק הינוח. אף שמצאו דרך הינוח-לגר''א עדיין זה שלו. אמנם החפץ שלו דווקא כשלא נמצא במקום המשתמר לגמרי [סמ''ע, וכן כתבו 'הלכ' השבת אבדה' ו'אבדה ומציאה']. הטור והרמ''א רס,י סוברים שצריך להניחו עד שיבוא אליהו [אף בספק הינוח במשתמר קצת]. כלומר-מתי זכה בו מוצאו? לטור ולרמ''א רק כשמצאו במקום שכלל אינו משתמר ואין בו סימן. נחלקו הש''ך והנתיבות בדעתם אם כך הדין שיהא שלו אף כשודאי הונח שם. לרמב''ם ולשו''ע גם כשמצאו במקום משתמר קצת,בדרך נפילה או ספק הנחה ונטלו כבר ואין בו סימן. --לגבי מציאה שלא זכה בה אלא צריך להניחה עד שיבוא אליהו- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף כא :'מצא תפילין, שם דמיהן ומניחן עליו מיד, אם ירצה, שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה'. ועיין ש''ך . אך יש אומרים שה''ה כל דבר שמצוי לקנותו ואין מקפיד דווקא עליו שאפשר למכרם. [פתחי חושן אבדה פ''ו,י והלכ' השבת אבדה פ''יד,יד]. אמנם בימנו אנשים מקפידים על תפילין שלהם דווקא [סומכים על הסופר שלהם] ולכן אסור למוצא למכרם [מנחת אלעזר ד,ט. הובא בפתחי חושן אבדה ו,כג ובהלכ' השבת אבדה פ''יד הערה יג]. שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קכב '...אף על גב שמעיקור הדין הי' ראוי' שיהי' הנזמי' מונחי' בידו עד שיבוא אלי' מ"מ כיון שנזמי' של זהב שכיחי טובא טפי מתפילין דבי בר חבו וגם פחתא דדהו ע"י תשמיש מועט הוא נ"ל טוב יותר שישומן ויכתוב עכ"פ בפנקס הקהל שיש בידו נזמי' שכך וכך שווים וישתמש בהם ע"מ לתת מהם שכר תשמיש לכשתבוא הנערה לתבוע ואז יושם כמה הוה הפחת וישלם הפחת שנפחת וגם שכר תשמיש ומצוה נמי עביד...'. ערוך השולחן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף יד 'אמרו רז"ל דכשמצא תפילין שם דמיהן ומשתמש בהם מיד אם ירצה מפני שדבר מצוי הוא לקנותם בכל שעה וגם יכול למכרם דלמה לו לשמרם כיון שמצוי לקנותם [שם] ומזה מבואר דכל דבר המצוי לקנות א"צ לטפל בשמירתו ומוכרה [וכ"מ מנמק"י] אבל י"א דזהו רק בתפילין אבל בשארי אבידות אדם חפץ בשלו יותר [רא"ש] וכ"מ מלשון הרמב"ם אמנם כשיש טיפול מרובה או שאפשר שתתקלקל בודאי יכול למכרם ובהמה וסוס ודאי דנוח לו לאדם בבהמתו שמכירה ולימדה לרצונו [רש"י כ"ח: ד"ה כל דבר]'. עיין גם בהשבת אבדה כהלכה בהערה אחרונה בפ''א. הגרי''ש אלישיב [ע''פ הבנת השבת אבדה כהלכה פ''ה הערה יח] כנראה עשה פשרה בין הש''ך לרמ''א והתיר בשימוש אחר שאפשר לשער שהבעלים התייאשו, אמנם יש לרשום בפנקס כדי שיהיה אפשר להחזיר לבעלים במקרה ויבואו. הפתחי חושן דיני אבדה עמ' שח בהערה התיר בדבר שיש בו יאוש שלא מדעת, לכתוב בפנקס ולהשתמש בחפץ עד שיבואו הבעלים [וכך מיושב מה שלא מצאנו חפצים המונחים ביד אבותינו או ביד בי''ד]. למעשה פירטו 'השבת אבדה כהלכה' פ''ו וכן 'הלכ' השבת אבדה' לרב רוזנבלט יד,יד וכן א,יז שאם הבעלים לא מקפידים דווקא על החפץ שלהם ומצוי לקנותו [רוב החפצים שיש היום]-יישום ערכה, ירשום את הסכום בכסף שערכו נשמר [ירשום גם את סימני החפץ במקרה ויש] ומותר לו להשתמש באבדה או למכרה ולהשתמש בכסף שקיבל בתמורה. אמנם אם הבעלים מקפידים דווקא על החפץ שלהם [חפצים בעלי ערך אישי, ספרים נדירים, תפילין מהודרות וכד']-ישמרם עד שיבוא אליהו. כשמותר לו לשום את ערכה ולהשתמש. האם יכול לשום את ערכה בעצמו? שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף כד 'אווזים ותרנגולים זכרים (גדולים), מיטפל בהם שלשים יום. קטנים ביותר, וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו, מיטפל בהם ג' ימים. מכאן ואילך מוכרן בב"ד'. רמ''א שם '( וי"א דאין צריך ב"ד, ויכול לשומן ולקחתן באותן הדמים) (טור בשם ר"י והרא"ש)'. מנמק הסמ''ע כי המשיב אבדה הוא בחזקת כשרות ולא חושדים אותו. וכן ציטטו הנתיבות שם. וכך פסק בהלכות השבת אבדה יד,יח. בעל האג''מ בקונטרס 'דיני ומצוות השבת אבדה' מובא בהלכ' השבת אבדה בהערה אחרונה בפ''א כשידוע השווי-יכול לשום לעצמו. אם לא ידוע השווי-ישומו שלושה אנשים המבינים בשומא. מצא אבדה ולא הכריז עליה. עבר זמן רב. מה יעשה? פתחי חושן אבדה פ''ו ,הערה כג. והלכ' השבת אבדה לרב רוזנבלט פ''יד,יא מצריכים להכריז לפני שיהיה מותר לו להשתמש בה. ואף בדבר שאין בו סימן צריך להכריז או להמתין מעט. במקרה שלנו-לגבי אבדות ללא סימן,אכן היתה המתנה ולכן ניתן להשתמש לפי הנאמר לעיל. בדברים שיש סימן-אם זוכרים את מיקום המציאה או את הקהל שממנו אבד חפץ זה, צריך להכריז. אם לא זוכרים בכלל ואין שום אפשרות להכריז, נראה שמותר להשתמש ע''פ הנאמר לעיל.