למדתי ב"מרכז הרב" ועד היום אני לומד מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרצי"ה זצ"ל. לימדתם אותנו: שהאחדות בישראל היא יסוד ביהדות. והפילוג הוא כעבודה זרה ממש. שאהבת ישראל היא ללא תנאי. אוהב את הבריות ומקרבם לתורה. לא "על מנת...". שציבור מורכב מגוונים שונים. צבו"ר, ראשי תיבות: צדיקים בינוניים ורשעים. לימדתם אותנו את המושג "תינוק שנשבה", ושיש להפריד בין נשמת האדם למעשיו. למדנו על תהליך הגאולה, ושזו באה גם על-ידי "אוכלי טרפות"- וגם זה רצון ד’. ש"כל תפילה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפילה", כמו חלבנה שריחה רע לקטורת. שהכלל חשוב מהפרטים המרכיבים אותו. וטובת הכלל היא הקובעת. שיש כופרים בגאולת ישראל בדורנו, שקוראים לכל מי שלא כמותם כופרים. שכל הפוסל במומו הוא פוסל. ואסור להשמיץ ולפסול. לימדתם אותנו על ה"תורה הגואלת", ועוד ועוד דברים מרוממים וקדושים. שאלה: כל זה עדיין אמתי? "האמת היא נצח" (כפי שלימדתם אותנו) או שנטרפו הקלפים? כשהרב צבי יהודה זצ"ל תמך במפד"ל הישנה הוא בדק בציציות של חבריה, האם נשותיהם הלכו בכיסוי ראש או הם עצמם ’שמרו נגיעה’ וכד’? למה יש כל כך הרבה דעות שונות בין הרבנים שלנו בענין בתקופה זו של הבחירות? אחרון התלמידים הצמא לתשובתכם

בוודאי שצריך לאהוב וללמד זכות על כולם, אבל בשאלה של נבחרי ציבור שינהיגו את העם אמר הרצי"ה ז"ל שציבור הוא כשהצדיקים בראש ואח"כ הבינונים והרשעים. כשהרשעים בראש זה ר"ת רוב"ץ תחת משאו. עם כל זה יכולות להיות דעות שונות מי ראוי יותר מצד יראת שמים וכשרונות גם יחד, ובתנאי מפורש שלא לפגוע ולזלזל באחרים. יתן ד' ונזכה שהרבנים תלמידי הרצי"ה ישבו יחד יביעו את דעתם ויסכימו לקבל את דעת הרוב ובזאת נינצל מצער הפילוגים.