פסיעה גסה

לרב שלום, למדתי כעת את דף י’ בפרק ראשון-"מאימתי", של מסכת תענית. נתקלתי שם בכתוב; "דאמר מר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם". ובפירושו של שטיינזלץ נכתב- "וכיון שהיא מזיקה לעיניים מוטב שלא להתאמץ ולמהר". האם יש ביסוס ביולוגי לדבר? מהי בדיוק פסיעה גסה- האם כפשוטו הכוונה לצעדים גדולים או שמא להליכה מהירה? והאם הליכה זו אכן נחשבת לפוגעת בראייה? (ביסוס מדעי/מחקרי כלשהו יעזור לי מאוד) בתודה מראש. *לצורך הכוונה מדויקת- נמצא באמצעו של עמוד ב.

שלום קיימת קביעה מדעית שהגדלת המהירות הזוויתית בין המשקיף לבין העצם הנשקף, גורמת לירידה בחדות הראיה, ויתכן שזהו ההסבר למאמר חז"ל. (מובא בתחומין חלק ג' עמ' 194 הערה 81) פסיעה שהיא יותר מאמה (כ-50 ס"מ) נחשבת פסיעה גסה. המשנה ברורה (סימן שא ס"ק ג') כתב ששיעור זה הוא באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה, אך שיעור זה ישתנה לאדם גדול או קטן יותר והכל לפי אורך וקוצר רגליו של האדם.\ הרמב"ם (הלכות דעות פרק ה' הלכה ח') כתב את האיסור של פסיעה גסה רק ביחס לתלמיד חכם, וטעמו שלא ינהג כמנהג המשוגעים. יום טוב