עבד לעולם, האם תלוי רק ברצונו?

שלום וברכה, מצוין בתורה שעבד המעונין להמשיך לעבוד את אדונו עולמית, אדוניו ירצע את אוזנו במרצע (והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע את אוזנו במרצע וכו’). על כך יש לי שתי שאלות: האם עבדות לעולם תלויה רק ברצונו של העבד או גם מחיבת את הסכמת האדון (כי ידוע שלעיתים העסקת העבד היא בבחינת צדקה כגון שלאדון יש כרית אחת וכו’). וכן רציתי לשאול אם לאחר רציעת האוזן התחרט העבד ורוצה להשתחרר האם הדבר תלוי ברצונו ויוכל להשתחרר בכל זמן שהוא? ישר כח ותזכו למצוות

לשואל שלום, א. אם האדון אינו חפץ בעבד בתום שש השנים, אין רוצעים את אוזנו של העבד ואין ביכולתו להישאר עבד בעל כורחו של האדון (ראה אור ליהודה למסכת קידושין לח, ו). ב. לאחר שאוזנו של העבד נרצעה עליו להשאר בעבדותו עד שנת היובל או עד מות אדונו ואין ביכולתו לחזור בו מהחלטתו, וכדברי הרמב"ם בהלכות עבדים (פרק ג, הלכה ו) שכתב: "המוכר עצמו אינו נרצע, אבל מכרוהו ב"ד ועבד שש ולא רצה לצאת - הרי זה נרצע ועובד עד שנת היובל או עד שימות האדון". בברכה נאמנה