ב"ה כבוד הרב שלום כותב הרמב"ן רמב"ן שמות כא כד ...והלכה במוכר עצמו שנמכר לשש ויותר על שש. ואם כן אין אשה יוצאה בשש אלא כשמכרה אביה. אבל מה שאמרו הא (הרי) בכנענית הכתוב מדבר, מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדניה, שהילדים בכנענית לאדון, שולד שפחה כנענית כמוה (שם סו ב), אבל בישראלית אפילו היתה גדולה, ואפילו נאמר שתהא האשה רשאה למכור עצמה, בניה של אב הן (בכל מקרה בגלל שהכתוב נותן בעלות על הילדים לאדון מכך אנו למדים שזו גויה ולא ישראלית): מהיכן לומד הרמב"ן שהילדים של האבא ? תודה משה

לשואל שלום, הרמב"ן שם (שמות כא, ד) מבאר שהראיה של המכילתא שהפסוק מדבר בכנענית היא ממה שילדיה הם של אדוניה ככתוב: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ", ודין הוא שילדי שפחה כנענית הם של האדון, מפני שולד שפחה כמוה (ראה קידושין סו ע"ב). וזאת שלא כדין אמה עבריה, שאפילו אם היתה גדולה כשמכרה את עצמה, בניה של האב. בפשטות, ההנחה שבניה של אמה עבריה הם לאב יכולה להילמד מכך שבשפחה כנענית הכתוב מדגיש באופן מיוחד שילדיה לאדוניה. על כל פנים חשוב להדגיש, שכל הלימוד של הרמב"ן הוא רק כדי להסביר את ההווה אמינא של המכילתא, אבל למסקנה בכל מקרה אמה עבריה לא יכולה למכור את עצמה לא בקטנות ולא בגדלות והיא יוצאת לחירות ברגע שמתגלים אצלה סימני בגרות, כך שאין מציאות של אמה עבריה עם ילדים (ראה הערה 61 בחומש תורת חיים). בברכה נאמנה