לאחרונה התחלתי לאפות עוגות וחלות. ברצוני לברר דבר שלא ברור לי. מה קובע אם המאפה מוגדר כ"מזונות" או כ"המוציא"?

לפי השו"ע בסימן קס"ח אם הבצק נילוש במי פירות, סוכר, שמן וכדו’ אם מורגש טעמם אפילו אם הם מעטים מברך במ"מ. ולפי הרמ"א רק אם יש רוב מי פירות וכו’ ביחס למים (מ"ב: שע"י זה מורגש טעמם הרבה מאוד עד שיהיו הם העיקר וטעם העיסה טפל) מברך במ"מ. כמובן שאם קובע סעודה עליהם (320 גרם), בכל מקרה נוטל ידים ומברך המוציא וברכת המזון לכולי עלמא. יוצא כיום שאם כתוב על לחמניה שברכתה במ"מ זה ודאי לספרדים, אך לאשכנזים פעמים שברכתה המוציא. אותו רעיון קיים בחלה או עוגה שתלוי בהרכבו של הבצק ובטעמו ע"פ המחלוקת הנ"ל. ואם אדם קובע סעודה על חלה או עוגה שברכתה מזונות נוטל ידיים ומברך המוציא. גם בחלה או עוגה כאשר יש ספק והמקרה גבולי, עדיף לאוכלם בתוך סעודת לחם. הרב רואי מרגלית