בהמשך לשאלה הקודמת, תחילה אני מודה על הפתרון המהיר, תבורך. לגבי מצות שיבולת השועל שאינן מכילות גלוטן - לפי מחקר שערך פרופ’ יהודה פליקס, במצות אלו לא ניתן לצאת ידי חובה מכיון שמה שמוכר כיום כ’שיבולת שועל’ הוא אינו אלא צמח ה’אוינא’ שכלל אינו משתייך לחמשת מיני הדגן וממילא אין אפשרות לצאת בזה ידי חובה. חמשת מיני הדגן מכילים כולם גלוטן הגורם לתפיחה לפי שמה שמובא במשנה ז’, פרק י’ במנחות, חמשת מיני הדגן מיועדים לחלה, וכיון שלא שייך עניין התפיחה בצמח זה, זה לא מתקיים, הילכך אינו מחמשת מיני הדגן. שיבולת השועל המוזכרת בגמרא מוכרת כ’שעורה דו טורית’, מכילה גלוטן וכמובן שיוצאים בה ידי חובת מצה. אך בחולים רגישים עסקנן, שאסור שימצא באכלם גלוטן כלל. אם נלך לפי סברא זו הרי שבמצות שיבולת השועל המיוחדות שהזכרת לא יוצאים ידי חובה (גם הברכה עליהן שונה - וכך ראינו מהרב שלמה זלמן אוירבך שבירך על מאכלי שיבולת השועל כיום ’שהכל’). האם יש מקום לפסיקה מקילה?

גם אורז הוא מין דגן ובכל זאת יש חולי צליאק שרשאים לאוכלו כי אחוז הגלוטן שבו נמוך מאוד, וה"ה שבולת שועל אלא שבה אחוז הגלוטן גבוה קצת יותר והיא עלולה להחמיץ ובכ"ז יש חולים שרשאים לאוכלה. אין לנו מסורת מהי בדיוק שבולת השועל, גם המדענים לא יודעים בדיוק מהי, אך מקובל לזהות את הקווקר כשיבולת שועל. אם אתה בכל זאת מסופק בזיהוי תאכל את המצה הייחודית ללא ברכה. אין לך מה להפסיד וייתכן שבכל זאת קיימת מצות מצה. חולה שאינו רשאי לאוכלה הוא אנוס ופטור.