שלום רב. קשה לי שלא לתהות כאשר משפחה שלמה שחזרה מקברות צדיקים נהרגת בתאונת דרכים קטלנית או שמשפחה דתית נשרפת על כל ילדיה בשל קצר בפלטת שבת. איך ממשיכים להאמין שקיים בורא לעולם שעושה צדק והכל נעשה בדברו? האם תוכלו לספק הסבר כלשהו. תודה רבה.

לשואל, שלום ומועדים לשמחה! דרכי הנהגת ה' בעולם הם בחלקם מן הדברים הנסתרים מאיתנו, וכבר התנ"ך מעלה שאלות קשות על כמה מדרכי ה' (כגון בירמיהו פרק יב פסוק א, חבקוק פרק א פסוקים ד, יג, וספר איוב כולו מוקדש לשאלה זו). שאלה זו מנוסחת בלשון חז"ל (מסכת ברכות ז ע"א) כנושא שגם משה רבנו התחבט בו: "מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?". מסתבר שאפילו הנביאים לא ידעו תמיד להסביר כל דבר שקורה בעולם, קל וחומר אנחנו, האנשים הפשוטים. איך בכל זאת ניתן להמשיך להאמין בקיומו של בורא עולם המשגיח על עולמו ומנהל אותו בצדק? קשה להקיף את הנושא בכללותו, אבל אשתדל להצביע על כמה נקודות עיקריות: א. טוב ה' והיחס בין הטוב והרע בעולם. כשאנחנו מסתכלים על העולם באופן כללי, על גורלם האישי של רוב היצורים, מהו הסיכום? האם הרוב טוב או רע? רבים חושבים בשטחיות שהרוב הוא רע. זו טעות איומה הנובעת מכמה סיבות, והעיקרית שבהן היא שאת הדברים הטובים הם מקבלים כמובנים מאליהם. כשתנסה לערוך חשבון כמה אתה מקבל מטוב ה' וכמה לא, את מה אתה מכניס לחישוב? האם הבריאות, האוכל והביגוד נחשבים כמובנים מאליהם, והעדרה של מכונית נחשב למינוס? לשם השוואה ודוגמה לחשיבה נכונה וישרה, ראה את דברי יעקב אבינו עליו השלום (בראשית פרק כח): אחרי שקיבל בלילה הבטחה מהקב"ה על ארץ ישראל כולה לו ולזרעו, עמד בבוקר ונדר שאם יזכה ללחם לאכול ובגד ללבוש ולשוב בשלום לבית אביו - יתן לה' מעשר מכל אשר לו. הוא לא קיבל את החיים הפשוטים כמובנים מאליהם. לכן חז"ל קבעו לנו את ברכות השחר: ברכות פשוטות על הבריאות שלנו ("אשר יצר"), היכולת לקום בבוקר, לראות, לעמוד זקוף, ללכת, להתלבש, ועוד. אמירת הברכות הללו בכוונה מסייעת להבין את הפרופורציות האמיתיות בין טוב לרע ולהעריך את הטוב. זה חשוב לא רק עבור היחס הנכון לה' יתברך. זה חשוב גם עבור תחושתנו על החיים שלנו. האושר הוא סובייקטיבי, ואנשים שונים יכולים להיות מאושרים מאוד או עצובים מאוד באותה סיטואציה. כמעט כל העניים היום חיים ברמת חיים שהייתה שמורה פעם לעשירים גדולים (עיין שבת כה ע"ב: "איזהו עשיר... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו"). אם רק יהיו שמחים בחלקם - יוכלו להרגיש כמלך. בראיית העולם המסולפת על הרוע המרובה בעולם יש חלק גם לתקשורת. ידוע הכלל העיתונאי: "כלב נשך אדם - זו לא ידיעה חדשותית; אדם נשך כלב - זו ידיעה חדשותית". כלומר, הנורמלי והשגרתי לא זקוק לדיווח, אלא רק החריג והמשונה. בעקבות כלל זה, שיש לו אמנם הגיון מסחרי, אנחנו מוצפים בידיעות על "אנשים שנשכו כלבים", עד כדי כך שמי שקורא עיתונים עלול לשכוח שבדרך כלל ההיפך הוא הנכון. האם קראת פעם בעיתון שיש משפחה מאושרת עם שבעה ילדים חמודים ובריאים, שמחים וטובי לב, שיש להם את כל מה שהם צריכים? לא. אתה קורא בעיתון על משפחה כזו רק כאשר מתרחש אסון חלילה. גם מבין האירועים החריגים, ניתן בתקשורת בדרך כלל מינון יתר לרעים (אגב, שאלתי פעם עיתונאים שפגשתי את השאלה הזו, האם הרוב בעולם טוב או רע; הם השיבו ללא היסוס שהרוב רע). בקיצור, מי שרוצה להיות מאושר, וגם להבין יותר את דרכי ה', כדאי שיאמר את ברכות השחר במתינות ובכוונה, ויהיה בררן יותר באמצעי התקשורת שהוא צורך. כמובן, הקביעה שהרוב המכריע בעולם הוא טוב לא נותנת פתרון שלם לשאלתך. הקב"ה נקרא בפינו "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו", ותואר זה מחייב אמת וצדק של 100%, לא פרומיל אחד פחות. אך כאשר מתבוננים בריבוי הטוב, קל יותר להאמין שגם הרע שנראה לעינינו הוא בצדק ויושר, אלא שסיבותיו נעלמות מאיתנו. ב. חכמת ה'. חכמת ה' המתגלית בטבע היא כל כך מופלאה. כל תא מן המליארדים שבגופנו הוא יצירה מדהימה, הן כשלעצמו והן בתיאום עם כלל המערכת. ברוך ה' המדע מתקדם בצעדי ענק להבנת הבריאה, ועדיין הנעלם מרובה על הגלוי, ואחרי כל המאמצים טרם הצליחו להמציא בעל חיים אחד (חוץ משכפול של תאים קיימים). מי שחכמתו ביצירת הטבע כל כך מרובה, האם אין זה מובן מאליו שהגיוני "לתת לו קרדיט" גם על מה שאיננו מבינים? מה חושב ילד כשהרופא במרפאה מכאיב לו? האם הילד מספיק חכם כדי להבין שהרופא הרבה יותר חכם ממנו ומבין יותר ממנו מה טוב לו? והרי הפער בין חכמת ה' לבינינו גדול הרבה יותר מאשר בין הרופא לילד. שאלה לדוגמה: האם יש לנו מושג אמיתי על מה שקורה לאדם אחרי פטירתו? בוודאי, בראייה שלנו המוות הוא רע, וגם ההלכה מדריכה אותנו להתייחס אליו כך: כדי למנוע את המוות, פיקוח נפש דוחה את כל התורה. גם לאחר המוות, יש מצווה להתאבל. אך כשאנחנו דנים על דרכי ה', צריך לקחת בחשבון גם אפשרויות אחרות, נשגבות מבינתנו. ג. בשולי הדברים, ובעקבות דברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק יב) שדן על מציאות הרע בעולם, אוסיף עוד אמירה: הרבה מאוד מהרוע בעולם הוא פרי בחירתם של בני אדם ותלוי בהם. אקדים ואומר שאינני מתייחס כלל וכלל למקרים הספציפיים שהזכרת, שאיני מכיר את פרטיהם וגם אין זה הגון לדון משפחות במצב הזה. אך כללית צריך גם לומר: אסונות מתרחשים גם אצל אלו שנחשבים כצדיקים, או צדיקים באמת, בין השאר בגלל חוסר זהירות (כפי שנוכחנו השבוע, למרבה הצער, באסון שאירע בהלווית הרב ווזנר זצ"ל). על כגון זה אמר שלמה המלך: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ - וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי, פרק יט פסוק ג). כלומר, אדם מתנהג בצורה טפשית, כתוצאה מכך בדרך הטבע נגרם לו נזק, והוא מפנה את כעסו אל ה' יתברך במקום אל עצמו. הקב"ה ברא את חוקי הטבע, שיש בהם את כל מה שנצרך כדי להביא את העולם לתכליתו, ומכאן והלאה הוא לא מרבה להתערב בעולם בצורה שמנוגדת לטבע ושוברת את חוקיו. לכן, מי שמתנהג בצורה שעל פי חוקי הטבע צפוי לנזק - צריך לקחת אחריות במקום להטיל אותה על הקב"ה. יש לכך דוגמאות רבות בדברי חז"ל, כגון הגמרא (בבא מציעא עה ע"ב) אודות אלו ש"צועקים ואינם נענים", כלומר, מתפללים ותפילתם אינה מתקבלת (על פי פירוש ה'שיטה מקובצת' שם), מפני שהתרשלו בהנהגתם המעשית והביאו על עצמם את הנזק. הייתי פעם בניחום אבלים בביתו של מעשן "כבד" שהלך לעולמו בגיל צעיר ובאופן פתאומי, והאבלים התבטאו על כך שזו גזירה משמיים וכו'. היו גם מקרים של חזרה מקבר רשב"י במירון אחרי לילה ללא שינה שהסתיימו בתאונה קטלנית שעוררה שאלות באמונה. האם לא על כך אמר שלמה המלך את דבריו?!