שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ליל הסדר

ליל הסדר - אכילת מצה מקערת עורך הסדר ואכילת ביצה

undefined

הרב עזריה אריאל

ט ניסן תשע"ה
שאלה
בבית בו גדלתי אבי היה מחלק לכולם מהקערה המרכזית מצה (כנ"ל לגבי מרור). כשהתחתנתי ראיתי שבעלי לוקח לעצמו מהמצות שלו (תמיד קיבל קערה משלו גם בכל מקום בו היינו-כל ראש משפחה קיבל) אבל לא חילק לנו אלה אם ביקשתי מפורשות-נראה לי שמבחינתו היות וממילא המצות בקערת המצות לא מספיקות לכזית לכולם-אני והילדים יכולים לקחת מהערמה שבמרכז השולחן ולא מ-3 המצות ה"מקוריות". היות ואני מבקשת הוא ממלא את בקשתי-אבל אני מרגישה שזה לא טבעי לו. השנה אנחנו עורכים סדר בביתנו בפעם הראשונה (בלי אורחים-אנחנו והילדים). הייתי שמחה לדעת מה "מקובל" וכך נעשה. כמו כן האם "מקובל" ו"נכון" לאכול ביצה? (אצל הורי כן אצל הוריו לא) אם כן מתי? תודה רבה
תשובה
לשואלת, שלום ופסח כשר ושמח! 1. לכתחילה בוודאי עדיף שכולם יקבלו מהמצות שבקערה. לשם כך נסביר את הצורך בשלוש מצות: יש מצווה לבצוע על "לחם משנה" כמו בכל שבת ויום טוב, ויש מצווה מיוחדת בפסח לאכול ממצה שנפרסה, זו ששוברים ב"יחץ", כדי לאכול "לחם עוני", שכן "דרכו של העני בפרוסה", כלומר, לאכול מלחם פרוס. לכן עורך הסדר מרים את שלוש המצות ומברך עליהן, כך שהוא מברך על שתי שלמות ואחת שבורה, ואוכל ומחלק לכולם מהעליונה ומהאמצעית, וכך כולם מקבלים מהלחם משנה ומהמצה השבורה. מי שלוקח רק מצה מערימת המצות, שלא הייתה לפניו בשעת הברכה, לא קיים "לחם משנה" (משנה ברורה סי' קסז ס"ק פג) וגם לא קיים עניין זה של אכילת מצה שבורה כדרך העניים. 2. יש להדגיש שגם מי שלא קיים "לחם משנה" ואכילה כ"דרכו של עני בפרוסה" יצא ידי חובה דאורייתא של אכילת מצה, ועניין זה של אכילה ממצה שבורה הוא מצווה מן המובחר. כך מוכח מסידור דברי הרמב"ם, שכאשר פירט את יסודות הלכות מצוות אכילת מצה (הל' חמץ ומצה, פרק חמישי) לא הזכיר פרט זה, ורק בהמשך (פ"ח ה"ו), בפירוט הלכות ליל הסדר, הזכיר זאת. יש ראשונים שאף סוברים שאין חובה כלל לאכול מן הפרוסה, ראו 'הלכה ברורה' בפסחים קטז, וגם הביאור הלכה סי' תעה ס"א ד"ה כזית כתב: "ומעיקר הדין יכול לאכול איזה שירצה" [משתי המצות, השלמה והפרוסה] ואין חובה לאכול מן הפרוסה. 3. בימי קדם היה מקובל שהמצות היו עבות יותר מאשר היום, ולכן שלוש המצות שבקערה הספיקו ל"כזית" לכל המסובים. במצות הדקות של ימינו, ועל פי הנחה מקובלת לגבי גודל "כזית" (הנחה שיש מה לדון בה, אבל לא כאן המקום), יוצא ש"כזית" הוא חצי מצה בערך, ובדרך כלל אי אפשר לחלק מהמצה "כזית" לכל בני המשפחה. אז מה עושים? ניתן לחשוב על שני פתרונות: 4. האחד, שעורך הסדר יתן קצת, אפילו פחות מכזית, לכל אחד מהמסובים, הן מהשלימה והן מהשבורה, ושאר ה"כזית" יושלם מערימת המצות הכללית (שמירת שבת כהלכתה פרק נה הערה טו ובאריכות ב'מקראי קודש' מאת הרב הררי עמ' רעא-רעב). על האפשרות להשלים את הכזית יש הוכחה מהריטב"א (פסחים, מהדו' מוסד הרב קוק, הלכות סדר ההגדה עמ' יב): "ומברך על הפרוסה ונותן ממנה כזית לכל אחד ואחד, ואם לא מספיקה היא יאכל מן השלמה". אלא שהוסיף: "ועם כל זה, נכון הוא [כלומר, עדיף] שתהיה הפרוסה מספיק שיאכל כל אחד ואחד ממנה כזית". לענ"ד עדיף שעורך הסדר יתן לכל אחד בערך שמינית מצה, מאחר שיש יסוד רב להניח שיש בזה כבר "כזית", והשאר יושלם מערימת המצות. 5. יתכן שבעלך חושב שהוא חייב לאכול את כל המצה, מפני שבשולחן ערוך (סי' תעה ס"א) נאמר שצריך לאכול כזית ממנה וגם כזית מהמצה האמצעית, ועל פי הכתוב על קופסאות המצות מצה מרובעת רגילה היא בגודל "כזית". אך הדבר לא מדויק. על פי הדעה מקובלת בהלכה "כזית" הוא 28 סמ"ק, במידת נפח, ויש נוהגים לתרגם זאת למשקל, וכך יוצא שמצה רגילה, שמשקלה כ - 32 גרם (קילו אחד - 30 מצות), היא מעט יותר מ"כזית". אך האמת היא שהתרגום מנפח למשקל במצה הוא מטעה מאוד, מפני שהמשקל הסגולי של מצה הוא 0.5 (על פי 'מידות ושיעורי תורה' עמ' רעז), ואם כן ניתן להסתפק בחצי מצה (אעתיק מהילקוט יוסף, קיצור שו"ע, או"ח סי' קעד סי"א: "השיעור הוא בנפח, אלא שלא הכל בקיאים בנפח, והמשקל בדרך כלל מגלה לנו על הנפח... אך הבקיאים לשער בנפח בדיוק, יסמכו על הנפח, שהעיקר לשער בנפח"). אם כן, ניתן לאכול חצי מצה ולחלק את החצי השני. סיבה אפשרית אחרת לאכול מצה שלמה היא מתוך התחשבות ב"כזית על פי שיטת החזון איש" ולפיו "כזית" מגיע - 50 סמ"ק, שהוא כחמש שישיות מצה מרובעת. לענ"ד גם לדעה זו ניתן להסתפק בחצי מצה ולהשלים את השאר מערימת המצות, כי מדאורייתא אין כל ספק שהמצווה מתקיימת גם במצות אלו. בכל אופן, ניתן להשתמש במצות יד, הגדולות יותר, ובהן ניתן לאכול כזית גם לפי השיטה המחמירה ביותר ויישאר לתת מעט לכל אחד מהמשתתפים ולהשלים להם מערימת המצות. 6. הפתרון השני, שבפני כל אחד מהמסובים, או לפחות אלו שהגיעו לגיל מצוות, יהיו שלוש מצות מתחילת הסדר (לאו דווקא בקערה ועם שאר הדברים שבקערת עורך הסדר), כל אחד ישבור מצה ב'יחץ' וכך יקבל כל אחד כזית מהפרוסה ומהשלמה (כך הציע הרב פיינשטיין זצ"ל, הובא בשמירת שבת כהלכתה ובמקראי קודש הנ"ל; כדאי לקבוע שגניבת האפיקומן תהיה רק מעורך הסדר...). 7. מדברייך אני מתרשם - אולי בטעות - שלא דיברת עם בעלך על הנושא, ולכן אני מציע לא להחליט מראש שתעשי כאחד משני הפתרונות שהצעתי. יתכן שיש כאן רגישות מיוחדת, אולי גם הנחת מצות נפרדות עבורך תיראה כהתרסה, ומאחר שבכל מקרה יוצאים ידי חובה מדאורייתא, כאמור, שלום הבית קודם. כדאי שתדברי אתו ותנסי להבין מה עומד מאחורי רצונו שרק הוא יאכל מהמצה שבקערה, ואם תראי שהנושא הוא הלכתי 'נטו' - תוכלי להראות לו את התשובה הזו, ואם יש לו הערות אשמח להמשך דיון. 8. לגבי הביצה, המנהג לאכול מוזכר ברמ"א (סי' תעו ס"ב), והיא סימן לאבלות על החורבן והעדרו של קרבן הפסח משולחן הסדר שלנו. מצטרף לכך הסימן שליל הסדר יוצא תמיד באותו לילה בשבוע שבו ליל תשעה באב. בכל אופן, מי שחושש שהביצה תמלא אותו מעבר לרצוי ויתקשה לאכול את מצת האפיקומן אינו צריך לאכול (משנה ברורה שם סקי"ג). זמן אכילת הביצה הוא אחרי ה"כורך", במהלך "שולחן עורך". לפי המנהג המוכר לי מקובל לאכול את הביצה בתחילת הסעודה, מיד אחרי ה"כורך".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il