שלום, רציתי לדעת האם ישנה חובה לנשק מזוזה? האם כדאי והאם ישנם מקרים שרצוי להמנע מלנשקה?

לשואל, שלום! הרמ"א (יורה דעה סימן רפה סעיף ב) מזכיר מנהג להניח את היד על המזוזה כאשר נכנסים לבית או יוצאים ממנו. משתמע מדבריו שמדובר רק על הפתח הראשי. הסיבה לכך היא שאנו רוצים להיזכר בתוכן של המזוזה, במחויבות שלנו לדבר ה' הן בהיותנו בבית והן בצאתנו ממנו, ולשם כך מספיק לעשות זאת בפתח הראשי. יש שכתבו נוהג זה דווקא על היציאה מהבית לבית הכנסת בבוקר, ומשמע שלדעתם די בפעם אחת ביום ביציאה הראשונה מהבית אחרי השינה ובחזרה אליו לקראת השינה. ב'לקט יושר' (יו"ד עמ' ס עניין א) מספר על מנהגי רבו, בעל 'תרומת הדשן' (מאחרוני הראשונים) כתב יתירה מזו: "וזכורני כשהלך מביתו - לא נגע למזוזה, אך מסתכל בה, אבל כשהלך מביתו לדרך - נגע למזוזה", כלומר, רק ביציאה למסע ממושך. בשם האר"י מובא (כגון בברכי יוסף ביו"ד סי' רפה) גם עניין לנשק את המזוזה, אך כאמור, בעיקרו של דבר נאמר העניין על הפתח הראשי ועל היציאה מהבית בבוקר. מדברי האר"י המובאים שם עולה שנישוק המזוזה אינו דווקא באופן ישיר, בנגיעת הפה במזוזה, אלא די בנישוק היד שנגעה במזוזה. גם לגבי נישוק ספר תורה יש שהעדיפו אפשרות זו, מטעמי בריאות (האדמו"ר מצ'כנוב, מובא בספר 'זכותא דאברהם' עמ' לו-לז), כפי שכתב הרמב"ם (הל' רוצח ושמירת נפש פי"ב ה"ד): "אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין, או זיעה". הגרש"ז אוירבך זצ"ל לא ראה ערך בנישוק היד שנגעה במזוזה, והיה מניח את היד על המזוזה ולא מנשק את המזוזה וגם לא את ידו, אך הוסיף שאם הציבור באותה סביבה כן מנשק אין לפרוש מהציבור בצורה מופגנת (הליכות שלמה, תפילה, עמ' פט הערה 35). מי שרוצה לנשק את המזוזה בכל חדר - יש בכך עניין (כך משתמע בשו"ת רב פעלים חלק ג, אורח חיים סימן ו), אבל אין להפוך זאת לאובססיה או מטרד. זהו נוהג חיובי שמבטא אהבה למצוות, אבל הדבר נתון לשיקול הדעת האישי. מכל מקום, העיקר הוא היחס הנפשי. כך לשון הרמב"ם (הל' מזוזה פרק ו הלכה יג): "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שייכנס ויצא יפגע [כלומר, יפגוש] ביחוד השם שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים". הרמב"ם לא מזכיר לא נישוק ולא הנחת יד, אלא רק מודעות לתוכן של המזוזה - האמונה בה' המכוונת את מעשינו, וזהו העיקר. לשאלתך האם יש מקרים שבהם רצוי להמנע - לענ"ד בבית חולים עדיף להמנע מכך, ולפחות אין להצמיד את הפה אל האצבע שנגעה במזוזה. כמו כן, מסתבר שמי שלא חש בטוב צריך להמנע מלנשק בפיו את ספר התורה בבית הכנסת. כמובן, כאשר יש לחץ בכניסה או ביציאה למקום ציבורי וכדי להגיע אל המזוזה צריך לעכב או לדחוף אנשים עדיף גם כן להמנע. מקורות להרחבה: 'מנהגי ישראל' ח"ג עמ' קצט-ר. 'נר יום טוב' חלק ה עמ' 160-166.