בס"ד אדם בירך ברכת "שהכל" או "המוציא" וכיוון בברכתו לפטור כל דבר שיש בביתו שברכתו "שהכל" או שבא מחמת הסעודה (בהתאמה), ותוך כדי אכילתו הכינו לו חביתה מביצה שהייתה בבית. א. האם צריך לברך עליה בפני עצמה אם לא חשב עליה בעת שבירך? ב. האם צריך לברך עליה בפני עצמה אם חשב עליה בעת שבירך? ג. האם הדין שונה במקרה בו סומך על אדם שיביא לו אוכל (כגון נער אצל אימו)? א"כ האם יש הבדל במקרה בו אדם אחר הכין לו את החביתה? ד. האם יש הבדל אם הוא רגיל לאכול חביתה בסעודה זו? ה. האם יש הבדל בדינים אלו בין אשכנזי לספרדי? ו. מה הדין במקרים הנ"ל אם בישלו לו אוכל כגון אורז, פתיתים וכד’? תודה רבה ומחילה אם הניסוח לא מספיק ברור.

א. המוציא פוטר כיון שחביתה היא מחמת העודה אבל שהכל פוטר רק אם היה לפניו. ב. אם שמע את הטיגון וידע שמביאים לו וכיון עליה אינו צריך לברך. ג. אם הוא בטוח שמכינים לו הוא פטור, אך אם הוא מסופק צריך לברך שוב. ד. רק אם באותו מקום רגילים להכין לו אז יפטר. ה. לענ"ד לא. ו. כנ"ל אם יודע שמכינים לו ורואה או שומע את האוכל המתבשל פטור מלברך, אך אם חסר אחד התנאים יש לברך מחדש.