ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השבת חפץ ישן | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י אייר תשע"ה

השבת חפץ ישן


כולל דיינות בית אל

שאלה:
שלום!
לפני יותר מ-15 שנים השאלתי מחבר קלטת וידאו שהייתה באותה תקופה ועברו השנים ולא החזרתי לו אותה (אני מחפש אותה). שאלותיי הן:
1. אם יש לי את הקלטת, האם להחזיר אותה או את הכסף שהיא שווה כי כבר אין לה כמעט משמעות היום (בהנחה שאני לא שואל אותו אלא מוסר לו אותה בעקיפין)?
2. אם הקלטת הייתה של ההורים או האח של אותו חבר והוא יענה לי שזה כבר לא משנה (כי אין מה לעשות איתה) ומבחינתו אשאיר את זה אצלי. האם ניתן לסמוך על כך שהוא אומד את דעתם, או שמא אני חייב בכל מקרה לתת לו אותה שאולי הם לא מסכימים לדעתו?
תודה רבה!

תשובה:
1. עליך להחזיר את הקלטת לבעליה, אם היא נמצאת ברשותך.[1]
אם הקלטת אבדה, אתה צריך לשלם את שוויה כפי שהיה בזמן שהלכה לאיבוד.[2] ואם אינך יודע מתי אבדה, יש לשלם את שוויה בזמן האחרון שאתה זוכר שהייתה שמורה אצלך, כי אי ידיעה היכן הנחתי את החפץ, גם זה פשיעה.[3]
2. אם המשאיל מוחל אין צורך להחזיר. אומנם, משמע שבזמן השאלה הייתם נערים צעירים וסיכוי גדול הוא שהקלטת שייכת להורי החבר או לאחיו, ובאופן כזה אין מחילת המשאיל מועילה, כיון שאינו הבעלים ואין אדם יכול למחול על דבר שאינו שלו.
אומנם, אם ברור לו במאת האחוזים שאכן הבעלים (ההורים או האח) מוחלים, נראה למעשה שאפשר לסמוך על זה.[4]

הרחבה ומקורות:
[1] לדעת רוב האחרונים, חיוב השבת החפץ המושאל מוטלת על השואל (יש"ש ב"ק י ס' ג, נתיבות פו א, ש"ך נח סק"ט) אך הקצות (פו ד, שמ ד) סובר שאין חיוב על השואל לקום ולהשיב את החפץ עד שהמשאיל ידרוש אותו. אומנם, יתכן שמח' זו היא רק במצב שקבעו זמן להשבה, וכשלא קבעו זמן, יודו כולם שיכול להשתמש בחפץ כמה שרוצה. וכ"כ הנתיבות (שמא א) שלדידן שפוסקים דלא כר"ת, שבשאלה סתם בלא זמן רשאי המשאיל לתבוע את החפץ בכל עת, גם השואל רשאי להשתמש בחפץ ככל שרוצה. אך אפשר לומר מסברה, שגם בשאלה סתם יש חיוב השבה אף לדעת הנתיבות וסיעתו, שכן הבעלים לא השאילוהו לצמיתות אלא לשימוש, ולכן אומנם רשאי להשתמש כל זמן שרוצה (כל עוד לא תבעוהו הבעלים), אך כשמסיים להשתמש חייב להשיבו מיד ועל מנת כן שאל.
ויש עוד צד במקרה זה שנראה ממנו לחייב להשיב אף אם לא נאמר את הסברה לחלק בדעת הנתיבות; מסתבר שבמקרה זה הבעלים (או המשאיל אם אינו הבעלים) שכחו מכך שהקלטת אצל השואל, ובמצב כזה מתחדש לשואל חיוב מדין השבת אבידה למשאיל. מצאנו כמה דוגמאות שמתחדש דין השבת אבידה באמצע תקופת השמירה: א. המפקיד פירות אצל חברו והם מתקלקלים.. רשב"ג אומר מוכרן בפני ב"ד, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים (ב"מ כח.). וכן נפסק בשו"ע (חו"מ רצב טו-כב.) ב. המפקיד חמץ אצל חברו והגיע פסח, שמחויב למוכרו כשמגיע זמן הביעור, משום השבת אבידה (פסחים יג., שו"ע שם). ג. המפקיד אצל חברו ספר תורה או טלית, צריך לטפל בהם שלא יתעפשו ולא ייפסדו, משום השבת אבידה. (ב"מ כט:, שו"ע שם). ד. אדם שיש ברשותו משכון שאינו מתכלה בשימוש ושכירותו משתלמת רשאי להשכיר את המשכון לאחר ולקזז את דמי השכירות מהחוב, משום השבת אבידה. (ב"מ פ: פב:, שו"ע עב.)
מכל הנ"ל נראה, שיש חובה על הנפקד לטפל בפיקדון משום השבת אבידה, כאשר בעל הפיקדון לא יכול לבוא לטפל בו, וכן כאן שהבעלים שכחו שהשאילו את החפץ, על המשאיל מוטלת החובה לטפל בו ולהשיבו לבעליו, מדין השבת אבידה.
ואומנם, המחנה אפרים (קנין חצר ח) כתב שאם המפקיד שוכח שהפקיד אצל פלוני, לא מתחדש אצלו חיוב השבה, וזוכה בפיקדון אם הבעלים התייאש, הואיל והפיקדון הגיע לידו בהיתר, וזה לא כמה שכתבנו! אך נראה לחלק, ששם המפקיד עשה שלא כהוגן כאשר שכח את הפיקדון, שהרי מכביד בזה על הנפקד שעשה לו טובה ששמר על חפץ שלו. אך לעומת זאת, במקרים שהבאנו למעלה שיש דין השבת אבידה, המפקיד לא עשה שלא כהוגן. ונראה שהוא הדין במקרה שלנו, שהבעלים לא עשו שלא כהוגן בכך שלא דרשו את הקלטת בחזרה כי המשאיל נהנה ממנה, והשאלה או השכרה אינם מכבידים על השואל. ולכן נראה שאף למחנה אפרים במקרה זה כן יש דין השבה. (ועוד, שעל עצם דינו של המחנה אפרים, הקשה הפתחי חושן (אבידה ב הע' ג) ונשאר על זה בצ"ע.)
בנוסף לכך, יש לערער על עצם דינו של הנתיבות דלעיל (שמא א) שבסתם שאלה השואל יכול להשתמש בחפץ לעולם כל עוד המשאיל אינו דורש אותו, שהרי במחלוקת לגבי סתם שאלה, לר"ת שסובר שהיא 30 יום, המשאיל אינו יכול לדרוש את החזרת החפץ בתוך ה30 יום, ואחר 30 יום השאלה מסתיימת כפי שלומד מחיוב הבית במזוזה לאחר 30 יום. ושאר הראשונים חולקים וסוברים שאף בתוך זמן זה המשאיל יכול לדרוש את החפץ בחזרה, והביאו ראיות לכך. ויש לומר, שאינם חולקים אלא לגבי המשאיל אם יכול לדרוש את החפץ קודם לכן, אבל לגבי עצם זמן השאלה, מודים לר"ת שאחר 30 יום פקע דין השאלה, והשואל חייב להחזיר את החפץ. גם בשו"ע (שמא א) התייחס רק לאפשרות המשאיל לדרוש את החפץ מיד, אבל לא כתב שהשואל יכול להשתמש לעולם מעבר ל30 יום.

לסיכום, ישנם כמה צדדים לחייב את השואל להחזיר את הקלטת; א. מסתבר שאינו יכול להחזיק את החפץ אצלו סתם בלא שימוש אף אם לא קבעו זמן להחזרה, ב. מדין חיוב השבת אבידה שמתחדש אצל השואל ושוכר כשהמשאיל שכח שהחפץ שלו בידם, ג. יש לומר שלכו"ע על השואל חל חיוב השבה אחר 30 יום, ונח' הראשונים רק לגבי משאיל. מכל הנ"ל נראה שעל השואל להחזיר את הקלטת, ומסתבר שגם עתה היא שווה פרוטה, ואף אם לא, הרי בהשבת אבידה יש חיוב להשיב אם החפץ היה שווה פרוטה מתחילה, אפ' אם כעת הוזל.

[2] חיוב שומר משעת פשיעה- כתובות לד:, ב"מ לה., שו"ע חו"מ שמא ד וסמ"ע וש"ך שם, קצות ונתיבות רצא ס"ק א.
[3] איני יודע היכן הנחתי זו פשיעה- ב"מ לה., שו"ע חו"מ, רצא ז.
[4] כיון, שאע"פ שעד אחד אינו נאמן במציאה (ב"מ כח.: סימנים וסימנים ועד אחד- עד אחד כמאן דליתיה) מ"מ נראה שעד אחד נאמן בגילוי מילתא. ועוד, נראה לסמוך כאן על האומדנא שהם מוחלים שכן רובא דעלמא אין להם מה לעשות עם קלטות וידאו, ובצירוף שתי סברות אלו, נראה שאפשר להקל בזה.

ברכה והצלחה
הרב ש. ידידיה לוי


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il