בס"ד שלום לכבוד הרב, אין אני בא לחלוק על עצם השמחה שביום ירושלים, אני בטוח שהיו ניסים גדולים ושאנו צריכים לשמוח על כך, אבל אני שואל שאלה הלכתית על תקנת הרבנות הראשית לגמור את ההלל: הרי ההלל ביום העצמאות נלמד מתקנתם של הנביאים הראשונים (פסחים קיז.), ושם מדובר על שיחרור מעול האומות, יציאה מעבדות לחירות כמו פסח, חנוכה ויום העצמאות. אבל לא מדובר על הצלת חיים, ניצחון במלחמה או כיבוש שטחים, מרובה ככל שיהיה. בנוסף, בפסיקתא נאמר בקשר להלל: "ואין אומרין אותו אלא על חורבנה של מלכות", כלומר שיחרור של עם ישראל מעבדות לחירות ולא שיחרור ערים קדושות ככל שיהיו, משלטונה של מלכות. אם כן, מדוע תקנת הרבנות הראשית לומר את ההלל? תודה רבה.

בגמרא בפסחים נאמר כי הלל זה נאמר בנצחון יהושע על הכנענים, ובמלחמת דבורה וברק בסיסרא, וכן חזקיה בהצלה מסנחריב. והנביאים תיקנו על כל צרה שניצלים ממנה. במלחמת ששת הימים אויבינו דיברו על השמדת הישוב היהודי בארץ והריסת מדינת ישראל ח"ו. והיתה סכנה כמו בימי החשמונאים ואולי יותר. וגם הנצחונות היו גדולים בניסים יותר ממלחמות החשמונאים. ומי שהיה אז הרגיש שההצלה חייבת באמירת הלל ברוב גדולתה. וגם רוב הרבנים החרדים שלא הסכימו עליהם העצמאות הכירו בגודל הנס בששת הימים.