שלום הרב! אף פעם לא הבנתי כראוי את סוגיית הכל לטובה ואני אשמח אם תוכל לבאר לי אותה. שאלתי היא,על מה חל הכלל הזה? כלומר, האם על כ-ל הדברים שקורים אומרים הכל לטובה? גם דברים שהם תוצאה ישירה ממעשים של האדם (לדוגמא- אדם נוהג בצורה מאוד לא זהירה ולכן היה מעורב בתאונה, האם אפשר לומר שהתאונה היא לטובה?)? ועל חטאים שאדם עושה, גם עליהם אפשר לומר שהם לטובה? או שאפשר לומר זאת רק על דברים שלאדם לא הייתה השפעה עליהם כגון חולי או אסון מסוים (או על מקרים שהאדם השתדל מאוד ונכשל בכל זאת)? תודה רבה מראש!

דבר פשוט הוא שעיקר הכונה שהכל לטובה זה על מאורעות חיצוניים שאינם תלויים באדם, ומה שתלוי באדם יש לו בחירה חופשית, שכר ועונש, והוא נושא באחריות על המעשים שהוא עשה. יחד עם זאת, על ייסורים שבאו בעקבות חטא אנחנו יכולים לומר הכל לטובה במובן שזה לטובתו של האדם לתקן אותו ע"י ייסורים בעוה"ז כדי שלא ייענש באופן יותר חמור בעוה"ב. ברובד עמוק יותר, גם על חטאי האדם לאחר שחזר בתשובה מאהבה ניתן לומר למפרע שהכל לטובה, שהרי ע"י תשובה מאהבה זדונות נהפכים לזכויות, וא"כ באה טובה גדולה ע"י אותם עבירות. אלא שכל זמן שאדם אוחז בחטא אמירה כזאת היא התקשרות עמוקה יותר לחטא והיא רק מחמירה ומעמיקה את עוונו. רק לאחר שאדם שב בתשובה מאהבה, שהיא אינה תשובה רגילה אלא תשובה עליונה ומיוחדת, יכול אדם לומר גם על חטאיו לשעבר שהכל לטובה כיון שנהפכו לו הזדונות לזכויות