ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"לא תלבש" אצל תינוקות. עירוי מקומקום חשמלי. | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ב סיון תשע"ה

"לא תלבש" אצל תינוקות. עירוי מקומקום חשמלי.


הרב בניהו שרגא

שאלה:
בס"ד

שלום הרב, תודה וסליחה על ההפרעה.
מספר שאלות:

1. האם מותר להלביש לילד קטן בגדים של בנות?
(הבן שלי בן שנה וחצי מקבל בגדים מבנות דודה שלו, זה חוסך לנו כסף. בנוסף בחנויות יש היצע הרבה יותר גדול לבגדי בנות)
לא מדובר על שמלות אלא על מכנסיים, חולצה, גרביים וכובע.

אם מותר אז עד איזה גיל?
אם אסור אז האם יש גיל בו זה מותר? (לילדים הבאים בעז"ה)
ולגבי בת שלובשת בגד של בן?

2. עירוי מים חמים מקומקום חשמלי לתבשיל בשרי-
הופך את הקומקום לבשרי?
ולתבשיל פרווה בסיר בשרי? (בן יומו/ לא בן יומו)

אם זו בעיה, יש דרך להכשיר את הקומקום אחרי שעשיתי זאת?

3. יש לנו כיור משותף לבשרי וחלבי ואנו שמים רשת חלבית/בשרית.
אם נופל סכו"ם מתחת לרשת וזורמים מים חמים אנו מכשירים את הסכו"ם. אם יש כלי (סיר למשל) שנוגע בצד של הכיור ונשפכים עליו מים חמים- גם צריך הכשרה? (הכיור עשוי מחומר שהוא כמו טפט חזק. אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה אבל זה לא שיש/מתכת)

תודה רבה!

תשובה:
בס''ד

שלום וברכה


1.אסור לאיש או לאישה ללבוש את בגדי המין השני אף כשאין כוונתם להידמות למין השני [רמב''ם].
ואף שלובש רק פריט אחד-אסור [רמ''א].
יש לאסור גם על קטן או קטנה ללבוש בגדים המיוחדים למין השני כשהגיע לכלל חינוך והבנה [נראה שזה נכון בגיל 5,6].
אף כשהם קטנים יותר אסור לתת להם איסור בידיים [מנחת יצחק, יחווה דעת, הרב אביגדור נבנצל, עטרת משה ,כרם שלמה ,משנה הלכות ועוד].
ואולי יש לגדולים איסור דאוריתא כשמלבישים כך את הקטנים.
יש לדעת שלבוש שאינו הולם יכול לגרום השפעה שלילית על הקטן והקטנה.
אמנם יש מי שאסר רק מרגע שהקטנים מרגישים בושה בלבוש האחר [אג''מ].
הדעות השונות מובאות בהמשך ב'מקורות והרחבות ל1'.

למעשה נראה לענ''ד שראוי לחוש לדעות הרבות במיוחד בדבר שעניינו דאוריתא ולאסור להלביש בבגדי המין השני בכל הגילאים. אמנם המקל לתינוק שאינו מקפיד בלבוש אחר ,יש לו אילן אדיר [האג''מ] להישען עליו.

אם הבגד לא מיוחד למין מסוים, מותר להלבישו למי שרוצים.
וה' יזכנו לשפע קדושה וטהרה.


2. יש לדון מצד חיבור הנעשה ע''י קילוח המים ומצד הזיעה שעולה מהתבשיל הבשרי.

מצד החיבור-הקומקום נשאר כפי שהיה. אינו הופך לבשרי.
גם המים שנשארו בקומקום מותרים בשתיה יחד עם חלבי [בדיעבד לאחר שכבר עירו לתוך התבשיל].
[לכתחילה אין לערות מים צוננים מהקומקום או מהמיחם לתוך תבשיל בשרי חם או חלבי חם].

אמנם מצד הזיעה-יש לברר :
א. אם עלתה זיעה ונגעה בקומקום
ב. וגם הזיעה שהגיעה לקומקום, חמה בחום שהיד סולדת בו
ג. וגם כמות המים שבקומקום היא מועטת ואינה גדולה פי 60 מכמות הזיעה [לפעמים כך קורה בסוף העירוי],
אז הקומקום נהפך לבשרי, וגם המים הללו אסורים בשתיה עם חלבי.

דברנו עד עתה כשמערה על תבשיל בשרי או חלבי, אך אין בעיה כשמערה על תבשיל פרווה בכלי בשרי.

במקרה וצריך להכשיר את הקומקום בגלל זיעה-
ניתן להכשיר את הקומקום ע''י עירוי ממים חמים מכלי ראשון [מקומקום או סיר אחר] על מקום הפיה במקום שהזיעה בדר''כ פוגשת את הקומקום.
כמובן שהקומקום שעליו מערים צריך להיות מנותק מהחשמל בעת העירוי מחשש סכנה.

למקורות ניתן לעיין בהמשך ב'מקורות והרחבות ל2'.


3. אין צריך הכשרה במקרים של השאלה-לא כשהסכו''ם נפל תחת הרשת ולא כשהסיר נגע בדופן הכיור אף שנשפכו עליהם מים חמים.
הטעם-הכלי נגע בכיור נקי כשזרמו עליו מים חמים ואין בכח העירוי להפליט מהכיור ולהבליע בכלי.
למקורות ניתן לעיין בהמשך ב'מקורות והרחבות ל3'.

ה' יזכה אותנו בשפע ברכה ,קדושה וטהרה


מקורות והרחבות
מקורות והרחבות ל1

תלמוד בבלי מסכת נזיר דף נט עמוד א
'...לכדתניא לא יהיה כלי גבר על אשה מאי תלמוד לומר אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה...'.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות לא ילבש גבר שמלת אשה סימן קפב סעיף ה
'לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא), (טור) או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים. הגה: ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה (ב"י)...'.

מאיזה גיל יש לאסור?
שו''ע או''ח שמג אסר לתת לקטן איסור בידיים אף שהאיסור הוא רק מדרבנן.
ומבארים המג''א שם סע''ק ב והמשנ''ב שם סע''ק ד שהאיסור להאכילו בידיים הוא אף לקטן שאינו בר הבנה כלל.
בטעם האיסור מבאר תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן סב
'...והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספו ליה בידים, יש לומר הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות, וכשיגדל יבקש לימודו...'.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סב
'... ויעוין בספר מעשה רוקח על הרמב"ם ח"א שמועתק בראש הספר תשובה בכת"י מהרמב"ם ז"ל שהשיב בזה"ל: ונשות בני ישראל גם כי רובם נצולות מזה העון ר"ל לאו לא יהיה כלי גבר וגו' הנה קצתם הם נכשלות בו ... שבחופותיהם יתדמו לגוי' ותצנוף האשה מצנפת או כובע ותקח בידה סייף ותצא במחול לפני האנשים והנשים בתועבה הזו, ולא יעלה בדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה אא"כ יתנצלו בזה בהיותם סומכים על המנהג לאמר כך נהגו כמו שיתנצלו בזולתו, וכבר היה זה נעשה במצרים והיו נכשלים בו גדולים עד שבטלנו אותו ומחינו זכרו, וכן היה החתן יוצא לאשה המקשטת תקשט אותו וזה מכלל עדי האשה ואסור לעשות וראוי להזהר מזה ... וכן התנוקות לפעמים יקשטו אותם בקישוטי הנשים ויצבעו ידיהם בצבע שצובעות בו הנשים ידיהם וזה בהפך ממה שצוו עליו מעתיקי השמועה ז"ל וממה שצוה עליו הנביא, שהחכמים הזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה, והנביא אמר למען תלך בדרך טובים וזו הדרך עקומה ודרך חטאים תעשה בפרהסיא בבתי כנסיות בתוך קהל ועדה מישראל במועדי ה' ואין איש שם על לב, ואולי יתנצלו שהם סומכים על מאמרם ז"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, ואין הראיה דומה לנדון שזהו באוכל לתאוה מעצמו, אמנם זה העני הם מאכילים אותו, וגם הם אמרו אין בית דין מצווין, וזה אביו מחנכו עכ"ל.

העתקתי לשון התשובה כולה באשר אין הספר מצוי בידי כל, והראנו לדעת כמה סערה רוחו הטהורה של רבינו הרמב"ם ז"ל גם כאשר רק קצתם נכשלו בתועבה זאת של לא יהי' וגם לרבות אפילו כשלא נהגו בכזאת כי אם לפרקים מיוחדים בשעת חדותא דחתן וכלה, ורק החתן והכלה, ולא היה בזה בודאי כל כוונה של התדמות, אלא לשם שמחה וטוב לבב. והעיד על עצמו שמנהג כזה היה נעשה גם במצרים וגם גדולים היו נכשלים בו, ולא נח ולא שקט עד שעקר מן השורש מנהג זה [שאותיותיו גהנם] וביטל אותו ומחה זכרו.

ועוד זאת הזהיר הרמב"ם נמרצות שלא להתרשל בפקיחת עינים שבני ביתו לא יכשלו בזה ...וכההשגחה על הגדולים כן צריכה להיות עין השגחתו פקוחה גם על הקטנים שלא יכשלו בזה ולא יכשילום ולא להתברך בנפשו לומר שלום יהיה לי דקטנים לאו בני מצוות נינהו, דדרך כזו דרך עקומה היא ובהיפך היא ממה שציוו עלינו נביאינו וחכמינו ז"ל מעתיקי השמועה הנאמרים באמת וצדק להדריך את הבנים בדרך ישרה ולהוליכם ולחנכם בדרך טובים...'.

לאור דברים אלו נראה לכאורה לאסור להלבישו בכל גיל בבגדי המין השני משום שאסור להאכיל איסור בידיים בכל גיל שהוא אף שאינו בר הבנה כלל וגם משום ההשפעה השלילית בכך שמתרגל לעבור עבירות. ואכן הרמב''ם הזהיר לא להתלבש כך גם כשאין כוונה להידמות למין השני אלא רק לשם שמחת חתונה. וכן הזהיר מלהלביש כך גם את הקטנים.

המנחת חינוך מצווה תקמב כתב שאין איסור זה חל על חש''ו.
א''כ יוצא שלדעתו מותר להלביש קטן בבגדי המין השני.

אמנם המנחת יצחק סובר שכשהגיע לכלל חינוך [לכאורה גיל 5,6] ודאי מחנכים אותו לא ללבוש בגדי מין השני. אך גם לפני כן אסור להלביש את הקטן בלבוש כזה מפני שאסור להאכיל איסור בידיים.
וייתכן אולי לאסור לפי הרמב''ם מצד שגם אם הקטן פטור מלאו זה, המלביש כן חייב.
וזה לשון המנחת יצחק חלק ב סימן קח
'הנה אף לפי"מ דמשמע מהמנ"ח שם, דשייך בזה הכלל דחרש שוטה וקטן פטור, כמו בכל מצות שבתורה, מ"מ לא מיבעי' אם הגיעה לשנים ששייך בה מצות חינוך, דבודאי החיוב לחנך בהם כמו בכל המצות, וביותר באביזרא דע"ז ועריות כנ"ל, אלא אף בעוד לא הגיעה לשנים הנ"ל מ"מ אסור לספות לה בידים, כמבואר בש"ע ופוסקים (באו"ח סי' שמ"ג), ועוד י"ל בזה עפי"מ דחקר בתשו' ערוגת הבושם (בחיו"ד סי' קל"ח אות ו'), לשיטת הרמב"ם (בה' כלאים), דהמלביש חבירו כלאים, אם הי' המתלבש שוגג לוקה המלביש, אם אמרינן כן, גם לענין לאו זה, היכא דמלביש את חבירו שמלת אשה, והמתלבש הי' שוגג, אם לוקה המלבישו, וה"נ ס"ל להרמב"ם, במטמא את הכהן, דמטמא לוקה אם הי' הכהן שוגג, ומסתברא דההד"נ בלאו זה עכ"ד, ודבריו צ"ב דהרי באמת גם דברי הרמב"ם שם, תמה עליהם הרא"ש דאמאי ילקה המלביש, ....ואם נאמר כן, שוב י"ל לפי מש"כ בתשו' עונג יום טוב (חיו"ד סי' צ"ו), דלשיטת הרמב"ם, י"ל דהה"ד המלביש לקטן כלאים חייב, דדמי למקיף את הקטן (בנזיר נ"ז), דאע"ג דהניקף לאו בר חיובא, מ"מ מקיף חייב, וה"נ גבי כלאים, כיון דמלבישו חייב, אף על גב דהמתלבש לאו בר חיובא הוא, עיין שם, וכבר נסתפק בזה ג"כ המנ"ח (מצוה רס"ג ותקנ"א) עייש"ה, וא"כ לפי הנ"ל, י"ל דהה"ד בלאו דלא יהי' כלי גבר על אשה, המלביש הקטן יהי' חייב, אבל אולי יש לחלק בין הנדונים עייש"ה, אבל פשיטא דשייך האיסור דספי' לי' בידים, ומכשול הרבים, דמביא לידי תועבה וזימה'.

גם כרם שלמה לרב מרדכי גרוס בסימן קפב במעין טהור יז אות ג רצה לאסור אף לקטן וקטנה פחותים מגיל 3 מצד ספי ליה בידיים. ובהערה מח שם הוסיף שיש חוששים שגם הגדול עובר איסור.

ואכן הגר''ע יוסף סבר להחמיר ולכאורה כוונתו לכל גיל [השווה בין איסור זה לאיסור הלבשת תינוק המוטל בעריסה בגד שעטנז]- שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ
'...ונראה שהגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות, וכן להיפך, משום מצות חינוך, שהרי אפילו באיסור מדברי סופרים אסור למספי ליה בידים, וכמו שפסק הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כז), שאסור להאכיל את הקטן בידים דבר איסור, ואפילו דברים שאיסורם מדברי סופרים, ואביו מצווה עליו לגעור בו ולהפרישו מן האיסורים כדי לחנכו בקדושה, שנאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שמג). וכתב הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (חלק יורה דעה סימן מה), שמטעם זה אסור להלביש את התינוק המוטל בעריסה בגד שעטנז, וכן אסור להציעו תחתיו, כי הדבר ברור שאין חילוק בזה בין איסורי מאכל לשאר איסורים, שהרי בגמרא (יבמות קיד ע"א) למדו מהפסוק אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם, להזהיר גדולים על הקטנים, כלומר אסור לאדם להכניס תינוק כהן לאהל המת ולטמאו. ע"ש. (ועיין עוד בשו"ת בית יהודה חלק ב' סימן צה. ודו"ק). וע"ע בשו"ת עונג יום טוב (סי' צו). ובשו"ת מנחת יצחק ח"ב (סי' קז). ע"ש. ולכן גם לענין איסור לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, יש להזהיר גדולים על הקטנים. וכן מבואר בתשובת הרמב"ם שבראש ספר מעשה רוקח (דף א' ע"א), שכתב, וכן התינוקות לפעמים יקשטו אותם בקישוטי הנשים, ויצבעו ידיהם בצבע שהנשים צובעות בו את ידיהן, וזה היפך ממה שציוו רבותינו מעתיקי השמועה (ביבמות דף סב סע"ב), שהאדם צריך להדריך את בניו בדרך ישרה, וזוהי דרך עקומה... וכן אסור לנערים ללבוש בגדי נשים, וכן לנערות ללבוש בגדי גברים, אף לשמחת פורים, שלא הותר לעבור על איסור תורה בשביל שמחת פורים. והגדולים מצווים לשמור על הקטנים, שלא להלביש אפילו לילד קטן בגדי ילדה, וכן להיפך. ושומע לנו ישכון בטח'.

הרב אביגדור נבנצל [באתר הישיבה] אסר להנעיל לקטן נעל שמיוחדת לבנות אף שהקטן היה פחות מגיל חינוך ואף שהנעל היתה מיוחדת לבנות רק בשל צבעה.
עטרת משה לרב משה נתן למברגר ח''א יו''ד קכו אסר להלביש לילדים קטנים משום ספי להו איסור בידיים.
משנה הלכות ח''ז,מג /הרב אהרון זכאי הבית היהודי ח''ד עמ' 285,ח /תורת המועדים לרב דוד יוסף .פורים פ''ה,ה אסרו גם להלביש קטנים בבגדי המין השני.
עיין בלב חיים לרב חיים פלאג'י ח''ג סימן כו בדבר לבוש לקטן שיכול להשפיע על נשמתו.
ובכף החיים סופר יו''ד קטז סע''ק קע בשם השל''ה כתוב לא להלביש תינוק שזה עתה נולד בבגדי המין השני דבר שיכול לגרום לו לחטא בעריות.

לבוש מלכות לרב מנחם גיאת פ''א, ט כתב שיש לחנך לא להלביש בגדי המין השני מרגע שמגיע הילד או הילדה לחינוך ומבין [נראה לי גיל 5 או 6]. ובסע' י נקט שראוי להחמיר כשאפשר לא להלביש אף לתינוק המוטל בעריסה משום שהדבר משפיע עליו לא לטובה.

אמנם האג''מ תולה איסור זה בהבנת הילד-שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן סב
'...ובדבר ענין איסור לא ילבש גבר מאימתי יש חיוב לחנך, הנה כל זמן שצריך לאמו לא שייך חינוך לזה וכל מה שנקל לפניה רשאה להלבישו אבל ידוע שדרך הנשים אף של אוה"ע שמלבישים בגדים אחרים לתינוק ולתינוקת ואין זה ענין חיוב ואין ע"ז אף ענין חיובא דמנהגא כיון שאינן עושות זה מצד איזה חיובא והנהגה טובה לצניעות אלא לסימנא בעלמא, וגם בלא טעם כלל, ולכן אף לבנות ישראל שחושבות לצניעות אין זה משום צניעות, ורק מזמן שמתחילות הנשים להלביש בקפידא לתינוק בגדים אחרים ולתינוקת בגדים אחרים אולי שייך ממילא להתחשב גם מנהגא לצניעות ואף שהן עצמן התינוק והתינוקת אין להן שום הרגשה בזה, כי גם ענין בושה הא מסתבר שתלוי זה בהבנת התינוקות שאם כבר יודעין ומרגישין בבושה גם בענין בגדים שמתכבדין ומתחשבין מצד הבגדים אז שייך התינוק לחנכו בהאיסור לאו דלא ילבש שמלת אשה וכן להיפוך...'.

הסתפק בדבר הלבשת ילד קטן מאוד בחוט שני שבת סימן צה עמ' רעט. האיסור הוא רק להתדמות למין השני ולהתערבב עימו. א''כ אולי בקטן אין כלל איסור זה.

יש לדעת שבגד שהדרך ללובשו גם ע''י בנים וגם ע''י בנות-מותר לכולם ללובשו [החיד''א בשיורי ברכה יו''ד קפב,ד].
וכך מובן המעשה בנדרים מט: שלרבי יהודה ואשתו שהיו עניים מרודים הייתה גלימה אחת בלבד, וכ''א לבש אותה כשיצא מהבית. מבאר המהרש''א שם שאין בעית 'לא ילבש' כי המעיל ההוא לא היה מיוחד דווקא לנשים.


הרחבות ומקורות ל2

לכאורה יש לדון פה מצד ניצוק-חיבור המים והתבשיל הבשרי, וכן מצד זיעה העולה מהתבשיל לקומקום.

מצד ניצוק-
משנה מסכת מכשירין פרק ה משנה י
'המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור מצונן לחם טמא
ר' שמעון אומר אף המערה מחם לחם וכחו של תחתון יפה משל עליון טמא'.

כלומר-המערה משקה טהור לתוך משקה טמא-גם הטהור נטמא מדין ניצוק ,אמנם לפי ת''ק רק כאשר מערה מצונן לחם.

נחלקו הראשונים האם דין זה נכון רק בענייני טומאה וטהרה או גם באיסור והיתר כבשומן אסור וכדומה:
מרדכי סובר שדין זה שייך אף באיסור והיתר.
אך תה''ד בפסקים וכתבים סימן קג כתב שאין מחמירים בניצוק באיסור והיתר שכן העניין בהם הוא נתינת טעם ולא בנגיעה [כביין נסך ובענייני טומאה].

רמ''א יורה דעה הלכות תערובות סימן קה,ג אסר רק לכתחילה.
זה לשונו :'אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור ,ובדיעבד אין לחוש'.
ט"ז שם ס"ק ו מנמק את האיסור לכתחילה משום 'דתתאה גבר ומחברו בניצוק'.
ש"ך שם ס"ק יא מנמק 'משום דההבל עולה מהנר למעלה'.
הפמ''ג במשבצות זהב שם סע''ק ו מציין שהט''ז והש''ך כותבים את אותו טעם.
חכמת אדם כלל נט,ה סבור שניצוק מהווה בעיה רק כשמערה צונן על גבי חם שאז ההבל והזיעה עולים למעלה. אך כששניהם חמים-אין איסור אף שהתחתון חם יותר. בדיעבד-הכל שרי. [עיין גם בדרכי תשובה שם סע''ק צו ,כרתי ופלתי סע''ק יא].
אמנם הפמ''ג נשאר בצ''ע לדינא במקרה ששניהם חמים.
בדיעבד-כבר הורה הרמ''א להקל.

לפי''ז לכאורה יש לאסור לכתחילה לערות מקומקום לתוך תבשיל חלבי או בשרי אם רוצה אח''כ לשתות מהמים הנותרים בקומקום עם המין השני.
יש להדגיש לאור האמור לעיל שהאיסור הוא רק לכתחילה .
כמו''כ האיסור הוא רק כשמערים מים קרים לתבשיל חם כגון ל'חמין' או טשולנט.

לעניין זיעה-
שו''ע יו''ד סימן צב סעיף ח:
'מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה. הגה: אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך), וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג). וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד)'.

הגרשז''א [הובא במאור השבת ח''ב סימן כה סע''ק ד] התיר שפיכת מים חמים מהמיחם לתוך הטשולנט אף שרוצה אח''כ לשתות את המים שבמיחם עם המין השני [חלב], בתנאי שהזיעה היוצאת מהבשר ונוגעת במיחם לא תהא חמה בחום שהיד סולדת בו [ואז מותר אע''פ שהמיחם על האש משום שרק היתרא בלע וגם אין הזיעה הולכת ישירות למיחם ומסתמא יש שישים כנגד אותה זיעה צוננת].
גם מצד ניצוק-מותר לשתותם עם חלב-ע''פ החכמת אדם שהתיר כששניהם חמים [אף אם התחתון חם יותר].

עיין בדעת הגרשז''א גם ב'ויזרע יצחק' בפתיחה למליחה.

מעדני מלכים לרב לוי הכהן רבינוביץ סימן קטז פסק שאם עירה מים חמים על בשר צונן, מותר לשתות מים אלו עם חלב. ויהיה מותר גם כששניהם חמים אף לכתחילה . [רק באיסורא-מחמירים לכתחילה כשיטות המחמירות כששניהם חמים].

לעניין זיעה שעלתה מהתבשיל ונגעה בכלי של המים הוסיף שם שאם יש כמות גדולה של מים פי 60 מהבשר שעירו לתוכו [לא מחשבים את שאר התבשיל] ,מותר לשתות את המים עם חלב [בטל בשישים].
אך בכמות מים פחותה מכך-המיחם נהפך לבשרי ואסור לשתות את שאר המים שבמיחם עם חלבי אף שהזיעה אינה בגדר חום שהיד סולדת בה.
[במעדני מלכים סימן קיז-קיט כתב שכשא''א להגעיל את דוד המים ברותחים, אפשר להסתפק בעירוי רותחים על מקום הברז מבחוץ במקום המפגש עם הזיעה. הטעם-בדיעבד מותרת הגעלת מקצת כלי בצירוף דעת המחבר שזהו כלי שמשתמשים בו בשפע וסה''כ נבלע בו מעט איסור].
בספרו מעדני השולחן צב, קנה [ובהערה בפאר השולחן שם] מציין שכשהמיחם עומד על האש, נעשה בשרי כשעירו ממנו לתבשיל בשרי ופגש בזיעה אף שהזיעה אינה בחום שיס''ב כי האש מחממת אותה. [חולק על הגרשז''א לעיל שהתיר כשהזיעה אינה בחום שיסל''ב. ועיין במאור השבת-פניני המאור סימן כה,ד בהערה קלג].

ולמעשה כתב במעדני מלכים שם שאם אין לו מספיק מים פי 60 מהבשר-אז יסיר את מכסה הטושלנט עד שהזיעה תצא, ייערה מים חמים ממרחק [באופן שלא תיגע הזיעה בסיר של המים] ,ואז יהיה מותר אף לכתחילה ואף שאין פי שישים במים [שכן אין בעית זיעה שנוגעת בכלי של המים ואין בעית ניצוק במערה חם לחם אף לכתחילה כשמדובר בהיתר].

א''כ מצאנו מחלוקת בין הגרשז''א למעדני מלכים כשהזיעה אינה חמה חום שהיסל''ב אך המיחם ע''ג האש.
בכ''מ במקרה שלנו מדובר בקומקום שבדר''כ מערים ממנו אחר שפסק מלחמם וא''כ הוי לכאורה ככלי שירד מע''ג האש שכולם יודו בו להקל אם הזיעה אינה חמה מצד עצמה.

עוד עיין בדעת הגרי''ש אלישיב [דעתו הובאה ב'בירורי הלכה' סימן יב], בשבות יצחק ח''ב עמ' רו, בבדי השולחן קה סע' סה ובינת צבי עמ' רמב בשם הגר''מ רוזנר

כשצריך להכשיר את הקומקום מפאת הזיעה-
במעדני מלכים סימן קיז-קיט כתב שכשא''א להגעיל את דוד המים ברותחים, אפשר להסתפק בעירוי רותחים על מקום הברז מבחוץ במקום המפגש עם הזיעה. הטעם-בדיעבד מותרת הגעלת מקצת כלי בצירוף דעת המחבר שזהו כלי שמשתמשים בו בשפע וסה''כ נבלע בו מעט איסור.
אהל יעקב-איסור והתר עמ' תסח העלה שאם צריך להכשיר את הקומקום, לכתחילה יערה עליו מכלי ראשון על מקום הברז. בדיעבד כשאחר מעת לעת כבר השתמש בזה לדבר חלב, אפשר לשתותם.


מקורות והרחבה ל3
מקוה המים ח''ג יו''ד סימן יב /יחוה דעת להגר''י חזן ח''ב יו''ד ב /ילקו''י [איסור והיתר-כרך ג סימן פט הערה פ עמ' תעה] התירו כשאין אפשרות אחרת להדיח במים חמים כלים חלביים ובשריים לא ביחד אלא בזה אחר זה באותו כיור.
הטעמים להקל :
משום שאין בכח עירוי להפליט מכלי אחד [כיור] ולהבליעו בכלי אחר.
מה גם משתמשים בדר''כ בסבון כלים דבר הפוגם בו.
רוב הבליעה אינה מכלי ראשון שכן בד''כ המים אינם רותחים.
ייתכן ומי דוד שמש או בוילר מוגדרים ככלי שני.
נ''ט בר נ''ט דהיתרא [נתינת טעם בשר בכלי ואח''כ במים אח''כ בכיור ואח''כ במים ואח''כ בכלי מהמין השני. גם אם המגע ישיר מהכלי לכיור, עדיין זה נ''ט בר נ''ט דהיתרא].




ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il