אוצר בית דין בלי היתר מכירה

לכבוד הרב יהודה עמיחי מכון התורה והארץ קבלתי את תשובת הרב, אולם עדיין קשות לי כמה נקודות. ראשית, הרב כותב בתחילת דבריו שהרב אליהו חזר בו כידוע. הרב לא אמר מהיכן ידוע ולמי ידוע. כמו שהרב הסביר, אין לסמוך על שמועות ועל דברים "ידועים", בעיקר שלא נמסר לנו ממי השמועה. בנוסף הרב מפנה לספר "ושבתה הארץ" בפרק א, ומסביר שהרב אליהו חזר בו בפרק א ממה שכתב בפרק טז ("שללא הצרוף של "היתר מכירה" גם העצה ששל "אוצר בית דין" לא מעלה ולא מורידה"), שהוא דבר שאינו מובן שבאותו ספר חוזר בו ממה שכתוב כמה פרקים אח"כ, ועוד שמציין בפרק א (בעמ’ קצא) לעיין בפרק טז. ולעצם העניין בכל אותו הפרק לא דובר כלל ולא הוזכר אוצר ב"ד, אלא להפך הפרק מדבר כאשר עשו היתר מכירה ולא מוזכר אפ’ ברמז שעשו אוצר ב"ד. רק הרב אליהו מעדיף לא לסמוך על היתר המכירה לבד אלא בצרוף קולות של מצעים מנותקים, גבול עולי מצרים, או זריעת ששית. וכך כתב הרב שם (עמ’ קפח) "ומ"מ אנו סומכים להתיר בספיחין והוא בגלל שיש את הצירוף של ה"היתר מכירה" ואנו טוענים שיש כאן כמה סיבות לומר ’חזי לאצטרופי’". הרב לא כותב כשיש לנו היתר מכירה אלא "בגלל שיש את הצירוף של ההיתר מכירה". כלומר בכל הפרק דבר על מציאות בה יש היתר מכירה. ושמעתי הערב מהרב יוסף אליהו שליט"א בנו של הראשל"צ וראש כולל דרכי הוראה שהרב אליהו נתן את הסכמתו אז לאוצר הארץ בשמיטה הקודמת וזה על דעת אוצר ב"ד בצירוף היתר המכירה והוסיף שכיום איננו יודע מה קורה באוצר הארץ ומ"מ הסכמת הרב אליהו הייתה לשמיטה הקודמת שאז בדק.מדבריו אלו ניתן להבין שמכתב ברכה שציינתם הרב שפירא והרב אליהו בעצם נתנו את ידם לאוצר הארץ שהיה מושתת על אוצר ב"ד בצירוף היתר המכירה,האם הרב מסכים לדבריו אלו של הרב יוסף אליהו?

בס"ד שלום וברכת ד' א. כתבתי מפורש מקור כולל עמוד, אינני יודע מדוע אינך מוצא, אם אתה לא מוצא בעמ' קפח חפש עמ' קפו או קצ (מהדורת תשס"ח) שם הגר"מ אליהו זצ"ל כותב מפורש שהוא חוזר בו בדבר פסיקתו כדעת הרמב"ם לעניין ספיחים, וגם הרמב"ם היה מסכים לכך, זה לא שמועות אלא כתוב במפורש. ב. הרב זצ"ל לא כתב הפניות. המאמרים אינם לפי הסדר שנאמרו, אלא נסדרו לפי נושאים. ג. אין אפשרות למכור ירקות שתחילת גדולם בששית ולקיטתם בשביעית ללא אוצר בית דין, כל ירק שקדוש בקדושת שביעית יכול להגיע ללקוח רק על ידי אוצר בית דין. אוצר בית דין הוא כלי שווק והעברת סחורה, אין בו כל חידוש הלכתי, אבל הירקות הראויים לאכילה הם ירקות שהם קדושים בקדושת שביעית שנזרעו בששית ונלקטו בשביעית, על כך הדיון האם ירקות קדושים בקדושת שביעית ראויים לאכילה יותר מאשר היתר מכירה. בכל הפרק לא מוזכר היתר מכירה, גם בגוש קטיף הרב לא הצריך היתר מכירה וגם בירקות שנזרעו בששית ונלקטו בשביעית לא הוזכר שעשו היתר מכירה, ומי שרוצה להמציא ימציא.אין משפט אחד שהגר"מ זצ"ל כתב לעשות היתר מכירה בגוש קטיף או בזריעת ששית. הדבר פשוט לך שעשו היתר מכירה והנה הגר"מ זצ"ל בכל הפרק אפילו לא הזכיר פעם אחת את היתר מכירה. אמנם הוזכר כעדיפות לאחר פירות נכרים. ד. אינני נכנס לשמועות ולדברים שאין להם מקור כתוב. ה. מכיוון שאני מבין שאתה קבעת עובדה בדבריך, על כן לא אנסה כלל לשכנע, וכבר אמר החזו"א שאין משיבים פעמיים, ומי שלא רוצה לקבל שלא יקבל. בהצלחה יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום אשקלון