שלום הרב, להרבה מצוות שקשורות לחיי היום יום שלנו אנחנו מבינים את סיבתן, ואיך הן עוזרות לנו להיות אנשים יותר טובים ומוסריים, אבל לא הבנתי איך המצוה של קשירת נעלים מלמדת אותנו משהו. מה זה משנה שימין ואז שמאל ואז לקשור את שמאל ואז את ימין?? איך זה משפיע עלי? מה מקור המצווה?

לשואלת, שלום! ראשית, לא מדויק להגדיר זאת כ"מצווה". זוהי הדרכה של חלק מחכמינו ז"ל, שכך ראוי לעשות. המקור לעניין זה הוא סוגיית הגמרא במסכת שבת (סא ע"א): "דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל. מיתיבי: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל! אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי, ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי - עבד, ודעבד הכי - עבד... אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן. ומנו - מר בריה דרבנא. היכי עביד? סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה. אמר רב אשי, חזינא לרב כהנא דלא קפיד". אם כן, רבי יוחנן הנחה לנעול תחילה את של שמאל, בניגוד לברייתא שהעדיפה להקדים את הימין, ומר בריה דרבנא עשה פשרה: הקדים לנעול את הימין, אחר כך נעל את השמאל וקשר, וסיים בקשירת הימין. כך הימין הוקדמה בנעילה והשמאל בקשירה. לעומת זאת רב אשי מספר שרב כהנא, רבו, לא הקפיד על כך. הרבה ראשונים לא הביאו סוגיה זו להלכה כלל (הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, ועוד), מפני שרב אשי, מאחרוני האמוראים וחותמי הש"ס, הכריע שאין צורך להקפיד על כך (בית יוסף או"ח סי' ב). וכך מפורש ברבנו חננאל שם: "ואסקא רב אשי דזמנין חזינא לרב כהנא דנועל של שמאל תחלה ואח"כ של ימין וזמנין חזינא דנועל של ימין תחלה ואח"כ של שמאל ולא קפיד, וקיימא לן כוותיה דרב אשי דהוא בתרא". ובריטב"א שם: "חזינא ליה לרב כהנא דלא קפיד. פירוש, למימרא דמאן דלא קפיד לא קפדי ליה, ושומר פתאים ה', ותו לא מידי". המאירי מבהיר את העניין, וזה לשונו: "תלמידי חכמים, כל מעשיהם פונות אל תכלית אחת. אפילו בשעה שעסוקים בצרכי גופם - לבם פונה לכוונת עבודת השם. כבר ידעת, שכשהוא נועל מנעליו מברך 'שעשה לי כל צרכי', כמו שהתבאר במקומו. אף כשהוא נועל נועל של ימין תחילה, כדי להעלות על לב שבכל דבר ראוי להימין ולחלוק כבוד לכל מי שהוא הולך דרך ימין. וכשהוא חולץ - חולץ של שמאל תחלה, כדי שלא לעמוד רגל ימין יחף. ואף על פי שסוגיא זו חולקת בכך, כך הוזכרה ב'מסכת דרך ארץ', ובסוגיה זו הוזכרה בהיפך מפני שצד השמאל צד התפלין, וכדי להעלות על לב ענין שרשי האמונה והייחוד, וזה וזה לדבר מצווה נתכוונו". מדבריו עולות שתי נקודות: ראשית, מדובר על הנהגה ראויה לתלמידי חכמים, לא דין מחייב לכל שדרות העם. השניה, המטרה היא לכוון את הלב גם בשעת העיסוק בצרכי הגוף אל המטרות הנעלות של החיים. לכן, עוד בטרם הבנו מהו העניין המיוחד בימין או בשמאל, עצם העובדה שהאדם קושר את נעליו תוך שימת לב לדקויות אלו גורמת לו לעורר את מחשבתו להבחנה בין עיקר לטפל בחייו. הראי"ה קוק זצ"ל ('עין איה' שם) מסביר יותר את הדברים, ואסביר את הדברים בלשוני ובתוספת נופך ממה שהבנתי על בסיס דבריו: אנחנו רואים בטבע שהצד הימני של האדם ניחן בכוח חזק יותר. ומכיוון שהאדם מונע מכוחות רוחניים, כוחות השכל והנפש המדריכים אותו, הרי שהכוח הגדול יותר שיש בצד הימני פירושו שבימין מתגלה יותר הכוח הרוחני שבאדם. הפרש זה שבין הימין לשמאל מלמד אותנו שיש באדם צדדים גבוהים יותר ורוחניים יותר, לעומת צדדים נמוכים יותר. כולם נחוצים לקיומו התקין של העולם, אך השאלה היא מי המוביל ומי מצטרף ונלווה. נעילת הנעליים היא ההכנה לצעידה ולכל מעשי היום. זוהי השעה שבה האדם נדרש לתת את דעתו לשאלה: מה מדריך אותי? האם אני מסורה לכוחות החיוביים שבי, או לפחות טובים? האם החלקים הנמוכים יותר שבי ימלאו את תפקידם הנכון, במידה ובמשורה, או ישתלטו עלי ויכוונו את אורחותי? ההחלטה לנעול בימין תחילה היא מעין הצהרה: היום אני הולכת לעשות את הדברים הנכונים והטובים, וכוחות הגוף שבי יעמדו לשירותם של כוחות הרוח והדעת. זהו היסוד המשותף לשתי הדעות בסוגיה, אלא שרבי יוחנן העדיף שהעניין יומחש על ידי העדפת הימין בנעילה, ואילו הברייתא העדיפה להמחיש זאת על ידי העדפת השמאל מפני שבה התפילין ודווקא המחשבה עליהם היא המרוממת את האדם. בא רב נחמן בר יצחק ומצא פשרה: תחילה ניתן עדיפות לכוחות הגוף הימניים, ובהמשך, בקשירה (הרומזת אל התפילין, הנקשרים), ניתן עדיפות לשמאל. ניתן אולי גם לומר שכביכול היינו רוצים לקשור תפילין גם ברגלנו, כדי שגם בהליכתנו יהיה לנו אות על בריתנו עם ה', אבל מאחר שאין זה מכובד להניח תפילין ברגל אנו מסתפקים באזכור מסוים של התפילין בשעה שנועלים את הנעליים וקושרים אותם. [אגב, יש ספק בפוסקים האם עניין זה של קשירה בשמאל תחילה שייך גם בנשים, או שעליהן להעדיף את הימין, ראו 'הליכות ביתה' פרק א הערה יד וילקוט יוסף סי' ב סעיף ט. ההכרעה הרווחת יותר בפוסקים שראיתי היא שאין בעניין זה הבדל בין גברים לנשים - שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' קיא, שו"ת דברי בניהו ח"ג סי' ב, ועוד]. כמו בהרבה נושאים אחרים, השפעה זו על האדם איננה באה מאליה בעשיית מעשים טכניים כ'מעשה קוף'. לגבי מצוות התורה אנו סמוכים ובטוחים שיש להם השפעה על הנשמה גם ללא כל כוונה מצידנו (אע"פ שכמובן הכוונה מוסיפה הרבה). לעומת זאת במעשה זה, שאינו מצווה מן התורה או מדרבנן אלא הדרכת חז"ל השנויה במחלוקת, כדאי מאוד לתת את הדעת על המשמעות של הדבר ובכך תהיה עיקר התרומה לשיפור מעשינו: להתחיל את הבוקר בתודעה של התמסרות לתפקידנו בעולם הזה.