האם בדור שלנו, כשאין הנהגה גלויה, אנו יכולים להבין למה באים עלינו יסורים, או שאין ביכולתנו להבין את מעשה ה'? אם אנחנו לא אמורים להבין את סיבת המאורעות, איזו משמעות יש ליסורים שלנו?

שלום וברכה, וסליחה על העיכוב. כך כתב הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור... ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים" וכו'. עולה מדבריו שצרות נועדו להביא להתעוררות לתשובה, כלומר לתיקון המעשים, אך לא מוזכר בדבריו שבידינו לקבוע בוודאות שצרה מסויימת מכוונת לחטא מסוים. כנראה לעתים יש מסלולים שונים לתיקון, או אפשרויות להתחיל את התיקון מנקודות מוצא שונות, ולכן הטוב ביותר הוא שכל אחד – או כל קבוצה – יקח אחריות על עצמו ויראה מה בידו לתקן לפי מה שעיניו רואות. זו הדרך הטובה ביותר לתיקון מלא. הטוב ביותר הוא שכל אחד יתרכז במה שבאחריותו לתקן, ולא יתמקד בחטאי אחרים – הניסיון מראה שתליית הפורענות בחטאי אחרים אינה מביאה לתיקון כלשהו. עם זאת צריך לזכור גם את דברי שלמה המלך בספר משלי "אוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף ליבו". לעתים ניתן לראות שארועים מסויימים נובעים באופן ישיר מבחירה לקוייה של בני האדם, ולפני שעוברים לתיקון רוחני יש לתקן את הרובד הגלוי. למשל, אדם יכול להתפלא למה חלה במחלה מסוימת בעוד שהמחלה היא תוצאה ישירה של הרגלי תזונה לקויים. כך גם מלחמת לבנון השניה שגבתה נפגעים רבים, הביאה להפקת לקחים צבאית, וכיו"ב. כמובן שעל גבי התיקון הטבעי יש לבחון גם מה בידינו לתקן מבחינה רוחנית. נקודה קטנה למחשבה שאינה נוגעת לעיקר העניין - אמנם בדורנו אין ניסים היוצאים מסדרי הטבע 'הפיזיקליים', אך ודאי שיש בו השגחה והנהגה גלויה, ודי להזכיר את קיבוץ הגלויות המופלא, את פריחתה של מדינת ישראל, של העם היהודי ושל ארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות ושממון.